בס"ד. ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

יום אשר עשה ה' לנו, יום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב1, יום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע2 (כמ"ש רבינו הזקן באגה"ק אחר ביאתו מפטרבורג3). והיינו4, שהענין העיקרי הוא יום אשר עשה הוי' לנו, גאולת רבינו הזקן ותורת החסידות, ואח"כ מוסיף שגם מקודם לכן ה"ז יום זכאי, מצד ג' ענינים, יום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע.

ב) ויש לומר הביאור בזה בפנימיות הענינים, ע"פ המבואר בדרושי חסידות5 שכללות סדר ההשתלשלות נחלק לג' הענינים דעולם שנה נפש, ר"ת עש"ן. וא' הפירושים בזה6, שנפש קאי על ספירת הבינה (שהיא באופן של התרחבות כו', למעלה מהגבלת העולם), ועולם קאי על מדות דז"א (החל מספירת החסד), שהם ימי הבנין של העולם (כמ"ש7 עולם חסד יבנה), ושנה קאי על ספירת המלכות, שורש ומקור הזמן. וכל זה הוא בענין הספירות. ובענין העולמות הם ג' עולמות בי"ע (שבג' בחי' אלו נחלקים כל העולמות, משא"כ אצילות8, שעם היותו עולם, ה"ה עולם האחדות9, ולכן אינו נמנה עם ג' עולמות בי"ע, עליהם נאמר10 ומשם יפרד), דנפש הוא בריאה, עולם הוא יצירה, ושנה הוא עשי' (והו"ע אחד עם משנת"ל שבענין הספירות הם בינה ז"א ומלכות, כי בינה ז"א ומלכות הם בי"ע שבאצילות11). ולא רק בי"ע הפרטיים, אלא גם בי"ע הכלליים נקראים עולם שנה ונפש. ועד שגם ג' המדריגות דהוא ושמו בלבד12 שלפני הצמצום נקראים עולם שנה ונפש. וזהו גם מה שמצינו במאמרי הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש13 בענין תיבת נח שנחלקה לג' סוגים, תחתיים שניים ושלישיים14, שהם ג' עולמות בי"ע15, ג' המדריגות דעולם שנה ונפש, שזהו לפי שבדור המבול הוצרך להיות תיקון בכל הענינים, וכללות כולם הם ג' המדריגות הנ"ל [ואין זה בסתירה לתורת הבעש"ט16 שתחתיים שניים ושלישיים הם ג' הענינים דעולמות נשמות ואלקות (שהם יצירה בריאה ואצילות17), אף שעולם האצילות אינו נכלל בג' המדריגות דעש"ן, כנ"ל, כי, בתורת הבעש"ט מדייק שבחי' שלישיים היא אלקות, ולא אלקה]. וכל זה הו"ע תיבת נח כפי שהיא מצד עצמה. אך עז"נ לנח בא גו' אל התיבה18, שזהו"ע המשכת האצילות בבי"ע. וע"פ משנת"ל שגם ג' המדריגות דהוא ושמו בלבד שלפני הצמצום נקראים עולם שנה ונפש, נמצא, שבענין בא אל התיבה נכלל גם המשכת העצמות.

ג) ועפ"ז יש לומר, שג' הענינים דיום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע, הם כנגד ג' הבחי' דעולם שנה ונפש. יום י"ט כסלו שהוא למנין ימות השנה, הוא בחי' שנה, יום ג' שהוכפל בו כי טוב שהוא למנין שבעת ימי הבנין, הוא בחי' עולם, ויום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע הוא בחי' נפש, כי, ענין יום ההילולא הוא עליית והסתלקות הנפש של בעל ההילולא, ובנוגע ליום ההילולא של הרב המגיד שהי' נשיא ישראל בדורו, הרי זה הנפש של כל הדור. וכנ"ל שג' הבחי' דעולם שנה ונפש הם בג' עולמות בי"ע, ובשרשם הם ג' המדריגות דהוא ושמו בלבד באור שלפני הצמצום. ולמעלה מזה הו"ע יום אשר עשה ה' לנו (גאולת רבינו הזקן ותורת החסידות), שהו"ע המשכת בחי' האצילות19, ועד להמשכת העצמות. וזהו שהענין העיקרי הוא יום אשר עשה ה' לנו, ואילו שאר ג' הענינים שביום זה באים בדרך הוספה וטפל, כי, כללות ההשתלשלות (ג' הבחי' דעש"ן) היא טפלה לעצמותו ית', וכל התהוות מציאותה היא לכבודו ית', כמארז"ל20 כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, וכמארז"ל שכללות הבריאה היא בשביל ישראל שנקראו ראשית21 ובשביל התורה שנקראת ראשית22, כי ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד23.

ד) ויש להוסיף בביאור דיוק הלשון (יום אשר) עשה ה' לנו, שבזה מרומז24 שענין הגאולה נפעל ע"י מעשינו ועבודתנו (לנו), שזוהי עבודתו של רבינו הזקן בגילוי פנימיות התורה מתוך מס"נ, כולל גם המס"נ בנוגע ליציאה מן המאסר, שאף שבהיותו בהמאסר היו אצלו גילויים נעלים ביותר, כידוע שבאו אליו הבעש"ט והמגיד כו', ולכן כאשר בשרוהו כי חפשי הוא לא חפץ ללכת משם25, מ"מ, כפה את עצמו ומסר נפשו לצאת ולהתעסק בהפצת המעיינות חוצה26, שמס"נ זו היא גדולה יותר מהמס"נ שבענין המאסר עצמו. וע"ד פתגם הצ"צ27 שכל עניני המס"נ של רבינו הזקן הם כלא לגבי המס"נ לנתק את עצמו (אָפּרייסן זיך) מהדביקות דעמך לא חפצתי גו'28, ולהתמסר לעשיית טובה לאיש ישראל. והענין בזה, דלכאורה, הרי הדביקות דעמך לא חפצתי הו"ע של מס"נ29. אך הענין הוא, שאין זה עדיין אמיתית ענין המס"נ, כיון שזהו"ע שיש בו עונג גדול מצד הגילויים היותר נעלים (וכמו הישיבה במאסר, שבזה גופא הי' ענין של עונג מצד עוצם הגילויים). ועיקר החידוש במס"נ של רבינו הזקן הוא שניתק את עצמו ממס"נ כזו שיש בה גילוי אור נעלה, בשביל להתעסק בענינים פשוטים של הזולת והחוצה כו'. ומס"נ זו פעלה את היום אשר עשה ה' לנו, שהו"ע גילוי אור החסידות. וי"ל הרמז בדיוק הלשון עשה ה' לנו, מלשון כפי', כמו מעשין על הצדקה30, שהכפי' והמס"נ של רבינו הזקן להשפיל את עצמו ולירד לענינים של עשי', פעלה גם את הכפי' למעלה (ע"ד מארז"ל31 "מעלה אני עליכם כאילו עשאוני") להמשיך ולגלות את אור החסידות, בחי' אצילות (כנ"ל ס"ג), כידוע32 שאצילות קשור עם עשי' דוקא.

ה) וזוהי גם ההוראה לכל ההולכים בעקבותיו, שנוסף על היגיעה במס"נ ללמוד תורת החסידות ולהבין כו', צריכה להיות גם המס"נ להתנתק מעניני גילויים ולעסוק בהפצת המעיינות חוצה מתוך אהבת ישראל, לקרב גם אנשים פשוטים לתורת החסידות, כולל גם ע"י התרגום בשבעים לשון33, ודוקא עי"ז יזכה שיאיר אצלו האור דפנימיות התורה. וכידוע תורת הבעש"ט34 בפירוש מאמר המשנה35 כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, שהכוונה בענין המלאכה היא להתעסקות באהבת ישראל, שדוקא עי"ז תורתו מתקיימת.