| 1מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֚ךְ ט֖וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב: |
| אך טוב לישראל אלהים.
לפי שענין המזמור מדבר בצרות הבאות על עובדי המקום לכך פתח בו כך וזהו פירושו אע"פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל ידעתי כי הקב"ה טוב להם ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא:
|
| 2וַֽאֲנִ֗י כִּ֖מְעַט נָטָ֣יוּ (כתיב נָטָ֣ויּ) רַגְלָ֑י כְּ֜אַ֗יִן שֻׁפְּכ֥וּ (כתיב שֻׁפְּכֻ֥ה) אֲשֻׁרָֽי: |
| ואני.
מטרם שומי זאת אל לבי:
|
| כמעט נטיו רגלי.
ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום:
|
| 3כִּֽי־קִנֵּ֥אתִי בַֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה: |
| כי קנאתי בהוללים.
במערבבי דרכיהם אשר הייתי רואה את שלומם:
|
| בהוללים.
מערבבים כמו (ישעיהו א׳:כ״ב) סבאך מהול במים (סא"א):
|
| 4כִּ֚י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם: |
| כי אין חרצובות למותם.
ל' אסירה כמו (שם נ"ח) פתח חרצובות רשע, מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא יסורין, ורבותינו פירשו חרצובו' נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה, ד"א שאין הקב"ה מאחר צביונם (פירוש רצונם):
|
| 5בַּֽעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם־אָ֜דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ: |
| 6לָכֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַֽאֲוָ֑ה יַֽעֲטָף־שִׁ֜֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ: |
| לכן ענקתמו גאוה.
בעבור זה שאין יסורין באין עליהם העניקתם הגאוה לעלות על צוארם גסות הרוח:
|
| יעטף שית חמס למו.
החמס שעושין עושה אותם שמנים ועוטף את שתותיה' ועגבותיהם בעובי שומן ובשר:
|
| 7יָצָ֣א מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָֽ֜בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב: |
| יצא מחלב עינימו.
עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות:
|
| עברו משכיות לבב.
יותר ממה שלבם מייחל ומצפה באה להם תאותם עברו בהם בהשגת ידם את תאות לבם:
|
| 8יָמִ֚יקוּ | וִֽידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ: |
| ימיקו.
את רעיהם:
|
| וידברו ברע עושק.
לעשוק אביונים:
|
| ממרום ידברו.
כגון פרעה וסנחריב ונ"נ מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳) מי בכל אלהי הארצות (ישעיהו ל״ו:כ׳) אעלה על במתי עב (שם י"ד) וזהו שתו בשמים פיהם:
|
| 9שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֜לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ: |
| 10לָכֵ֗ן יָשׁ֣וּב (כתיב יָשׁ֣יּב) עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֜לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ: |
| לכן ישוב עמו הלום.
לפי שעמו רואים דרך רשעים צלחה ישובו על דרך הרשעים ללכת בדרכיהם:
|
| הלום.
כמו מי הביאך הלום (שופטים י״ח:ג׳) הלום פה:
|
| ומי מלא ימצו למו.
ומים של פלג המלא הם ד"ת הם נחשבים למו תמצית ומזלזלים בעיניהם:
|
| 11וְאָֽמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָֽדַע־אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן: |
| ואמרו איכה ידע אל.
איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקב"ה ותורתו אמת:
|
| 12הִנֵּה־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֜וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל: |
| הנה אלה רשעים.
הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר:
|
| ושלוי עולם.
לשון שלוה:
|
| השגו.
הגדילו, ומנחם פירש ישוב עמו הלום, ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של ר"מ בר יצחק שליח צבור זצ"ל:
|
| 13אַךְ־רִ֖יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָֽאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי: |
| אך ריק זכיתי לבבי.
כל זה מוסב על ואמרו איכה ידע אל וגם אומר אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצותיו של הקב"ה והרי אנו נגועים כל היום:
|
| 14וָֽאֱהִ֣י נָ֖גוּעַ כָּל־הַיּ֑וֹם וְ֜תֽוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים: |
| ותוכחתי.
נראית כל היום תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות:
|
| 15אִם־אָ֖מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֣ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֚ה ד֖וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי: |
| אם אמרתי אספרה כמו.
אמר אסף אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמו שהוא כל מה שעמו אומר על זאת:
|
| הנה דור בניך בגדתי.
כלומר אשים אותם בוגדים ורשעים:
|
| 16וַֽאֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל ה֣וּא (כתיב ה֣יּא) בְעֵינָֽי: |
| ואחשבה.
בלבי:
|
| לדעת זאת.
מה היא מדתו של הקב"ה כן:
|
| הוא עמל בעיני.
נראית היתה מדה זאת לי עמל ולא משפט:
|
| 17עַד־אָב֥וֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָ֜בִ֗ינָה לְאַֽחֲרִיתָֽם: |
| עד.
אשר באתי אל מקדשי אל. אשר בירושלים, וראיתי מה שאירע בסנחרב ואז הבינותי לאחרית הרשעים שהוא לאבדון ואמרתי אך כל הטובה הבאה להם חלקות הם שהקב"ה מחליק להם הדרך שלהם שתהא נוחה וחלקה למען לא יתנו לב לשוב אליו ויאבדו:
|
| 18אַ֣ךְ בַּֽ֖חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֜פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת: |
| אך בחלקות תשית למו.
כל הטובה הבאה להם שהרי סופם הפלתם למשואות:
|
| 19אֵ֚יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֜֗מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת: |
| מן בלהות.
מן שדים:
|
| 20כַּֽחֲל֥וֹם מֵֽהָקִ֑יץ אֲ֜דֹנָי בָּעִ֚יר | צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה: |
| כחלום מהקיץ.
כשינה שאין לה קץ שהוא שינת עולם כן היתה להם ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (ישעיהו ל״ז:ל״ו):
|
| אדני בעיר צלמם תבזה.
בירושלים שהרעו עליה שם נתבזה צלם דמותם ונשרפו כלם:
|
| 21כִּֽי־יִתְחַמֵּ֥ץ לְבָבִ֑י וְ֜כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן: |
| כי יתחמץ לבבי.
מטרם שראיתי מפלה זו ברוח הקדש היה לבבי מתחמץ על דרך הרשעים שצלחה, ובכליותי הייתי משתונן, לשון חרב שנון, וכשהוא מתפעל התי"ו ניתנת באמצע שורש התיבה כדרך כל תיבה שיסוד תחילתה שי"ן:
|
| 22וַֽאֲנִי־בַ֖עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֜הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ: |
| ואני.
הייתי בער ולא הייתי יודע מה היא המדה וכבהמה הייתי עמך:
|
| 23וַֽאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֜חַ֗זְתָּ בְּיַ֣ד יְמִינִֽי: |
| ואני.
אע"פ שהייתי רואה כל זה תמיד הייתי עמך ולא זזתי מיראתך:
|
| אחזת ביד ימיני.
להחזיקני ביראתך כשקרבו רגלי לנטות מדרכך כמו שאמר למעלה כמעט נטיו רגלי:
|
| 24בַּֽעֲצָֽתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְאַ֖חַר כָּב֣וֹד תִּקָּחֵֽנִי: |
| תנחני.
נחיתני:
|
| ואחר כבוד תקחני.
אילו היה טעם על כבוד היה פתרונו לאחר שהשלמת לסנחרב כל הכבוד שפסקת לו תקחנו אליך הפלאת נסיך לישראל והחרבת את סנחרב עכשיו שהטעם על ואחר זה פתרונו ואחרי כן לכבוד תקחני משכתני אליך לכבוד ולתפארת:
|
| 25מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְעִמְּךָ֖ לֹֽא־חָפַ֣צְתִּי בָאָֽרֶץ: |
| מי לי בשמים.
שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך:
|
| 26כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם: |
| כלה שארי.
נתאוה בשרי ולבבי לך:
|
| כלה שארי.
ל' תאוה כמו (לקמן קי"ט) כלתה לתשועתך נפשי:
|
| 27כִּֽי־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֜צְמַ֗תָּה כָּל־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ: |
| זונה ממך.
נפרד ממך:
|
| 28וַֽאֲנִ֚י | קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י ט֥וֹב שַׁתִּ֚י | בַּֽאדֹנָ֣י יֱהֹוִ֣ה מַחְסִּ֑י לְ֜סַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ: |
| מלאכותיך.
שליחותיך רוח הקודש הבא בלבי לאמר:
|
