קבלה על חצי שקל

הבה נדבר על האירוע הייחודי של השבת הזו, "פרשת שקלים".

למען האמת, מדובר באירוע די מוזר. בית הכנסת לובש חג, יותר מתפללים מגיעים לתפילה, ספר תורה נוסף מוצא מארון הקודש לקריאה מיוחדת, כל הדברנים והפטפטנים בבית הכנסת משתתקים לדקותיים וכולם מקשיבים בהתרגשות גדולה לקריאה המיוחדת. ומה קוראים? עם ישראל תרם חצי שקל למשכן... יפה מאד. אך האם זה לא מעט מדי? נניח שמישהו היה תורם ב"מי שבירך" בבית הכנסת "מחצית השקל", האם הגבאים היו נותנים לו שוב עלייה בטווח הנראה לעין?

ובעצם, השאלה גדולה הרבה יותר, בעיקר מבחינה הלכתית. יש כלל גדול במצוות: נתינה של מצווה צריכה להיות שלמה ומושלמת. כשאדם קונה תפילין, הן צריכות להיות שלמות; ארבעת המינים צריכים להיות הכי יפים, והמצה צריכה להיותה הכי מהודרת. והנה כאן אומרים ליהודי להביא דווקא חצי שקל. רק חצי מהמטבע המקומי יתקבל בברכה; אם תעז לשלוח שקל שלם לבית המקדש – התרומה תוחזר אליך.

אז למה חצי ולא שלם?

החשבון של המן

הגמרא במסכת מגילה1 מסבירה מדוע קוראים את פרשת שקלים לקראת חודש אדר, ואומרת כך: מצוות מחצית השקל היא 'קונטרה' לנתינת השקלים של המן במגילת אסתר. כאשר המן פעל לשכנע את המלך להשמיד ולהרוג את כל עם ישראל, הוא התחייב לשלם "עשרת אלפים כיכר כסף" ובכך לפצות על האובדן הכלכלי הצפוי, כתוצאה ממותם המוקדם של מאות אלפי נתינים משלמי מיסים. והשקלים שעם ישראל נותן לבית המקדש הם התשובה לשקליו של המן הרשע.

מעניין לבחון באמת את סיפור שקלי הכסף של המן: התוספות מסבירים2 כי להמן היה חשבון מדויק שהביא אותו לנוסחה של "עשרת אלפים כיכר כסף". החשבון היה חצי שקל לכל ראש יהודי. מניין היהודים יוצאי מצרים היה שש מאות אלף, ושש מאות אלף מחציות שקלים שווים לעשרת אלפים כיכרות כסף – כך מסבירים התוספות3.

כעת, ננסה להיכנס לראש של המן ולהבין את כוונתו: מדוע הוא חשב שיהודי שווה חצי שקל? כיצד הרכיב המן את "מדד התשומות היהודי"?

הצאר ניקולאי התכוון להנפיק גזירת גירוש ולסלק את היהודים משטחי רוסיה. סר משה מונטיפיורי קבע אתו פגישת שתדלנות בהולה והבטיח סכום כסף גדול לקופת הממלכה אם תבוטל גזירת הגירוש.

השניים החלו לדון ביניהם על ערכו של כל יהודי, כדי לקבוע את סכום הכופר, ומונטיפיורי אמר כך: "אדוני הקיסר, אם נחשב אותם כמו שהם שווים בעיניך, תקבל בסך הכול כמה פרוטות. אך אם נחשב אותם לפי השווי שלהם בעיניי – אין לי מספיק כסף לתת לך"...

רווח מפוקפק

בתלמוד הירושלמי4 מופיעה נקודה כואבת המפלחת את הלב. המספר "מחצית השקל" מוכר לנו ממקום נוסף בתורה. אחי יוסף מכרו אותו, את אח שלהם, לעבד, תמורת "עשרים כסף", שהם "חמישה שקלים בשקל הקודש" – והמשמעות מזעזעת: כל אחד מעשרת האחים 'הרוויח' מההתעללות ביוסף בדיוק מחצית השקל.

אם כן, המן מכוון גבוה. הוא לא מדבר רק למלך למטה, אלא בעיקר למלך למעלה. הוא אומר לקדוש ברוך הוא: בשביל מה לך להחזיק את העם הזה? מדובר בבני העם המקוטב והמשוסע בעולם. כלשונו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך". אשכנזים וספרדים, חסידים ומתנגדים, דתיים וחילוניים, קיבוצניקים וילדי המעברות וחטופי תימן... למה להתאמץ ולהחזיק אותם בחיים? – וכדי להעביר את המסר בצורה מוחשית, המן מזכיר את חטא מכירת יוסף, בו עשרה אחים התאכזרו לאח צעיר ומכרו אותו כעבד נקלה תמורת חצי שקל!

מטוס אל על נפל בשבי הקניבלים באיים הקריביים בארצות הברית. הצ'יף האינדיאני הורה לאנשים להסיק מיד את האש ולאכול את כולם עוד באותו יום. הם התפלאו על ההוראה, משום שתמיד היו מפטמים את השבויים חודש שלם ורק אחר כך אוכלים אותם. הצ'יף הסביר: "את הישראלים צריך לאכול מהר, אחרת הם יאכלו אחד את השני"...

רק חצי

הרבי מליובאוויטש5 מוצא כאן רעיון עמוק, שהוא סוד ויסוד האחדות בעם ישראל וגורם הדוחה את המחלוקת מעיקרה.

מריבה בין אנשים נשענת על תפיסה של "אני לא צריך אותו". בני זוג שמחליטים לנתק את הקשר ביניהם ולפרק את המשפחה נתמכים בחשיבה של "אני יכול להסתדר נהדר בלעדיה" או "בלעדיו"; אחים שמנתקים את הקשר ביניהם אומרים לעצמם: "החיים שלי יהיו הרבה יותר רגועים בלעדיו". זה בדיוק מה שאמרו אחי יוסף ליד הבור: "לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות, ונראה מה יהיו חלומותיו" – יותר לא נשמע ממנו ולא נסבול ממנו.

אבל המציאות הפתיעה, ולימדה אותם מסר מהדהד. הם לחלוטין לא הצליחו להסתדר בלעדיו. חלפו עשרים שנה והילד שהם קברו בבור הפך להיות זה שהציל להם את החיים. הם בהחלט שמעו שוב מיוסף, ולמעשה, הנוכחות שלו במצרים היא זו שהחזיקה אותם ואת משפחתם בחיים בשנות הרעב הקשות. כמו אחים שהסתכסכו וחל ביניהם נתק מוחלט, אבל כשאחד מהם חולה וזקוק לתרומה כליה – האדם המתאים ביותר לתרומה שתציל לו את החיים הוא האח.

הרעיון כאן הוא שכל אחד מאתנו הוא רק "חצי". כל אחד מביא לעולם יכולת איכותית אחת, וכולנו יחד מרכיבים את השלם. המחשבה לפיה אפשר להתנתק מאחד מאתנו, בטח מבן משפחה קרוב, משולה למחשבה לפיה המוח יכול להתנתק מהאצבע ברגל. המוח בהחלט רשאי להתנתק מהרגל, אבל הוא יישאר נכה. הוא יאבד את התרומה הייחודית האיכותית שמעניקה האצבע לחייו ויישאר חסר יכולת. אפילו המוח הוא רק "מחצית", גם הוא זקוק להשלמה של הרגל כדי לעשות את עבודתו במאה אחוז.

סוד האחדות נשען על ההבנה שאף אדם בעולם איננו מיותר. כל אחד מייצג איכות מיוחדת במשפחה ובבריאה כולה, והתנתקות ממנו היא איבוד של אותה יכולת ייחודית.

אם כן, המשמעות האמתית של "פרשת חצאי השקלים" היא להוכיח ולהראות שאנחנו בכל זאת משפחה אחת. כתשובה לטענות של המן על הסכסוכים הפנימיים שלנו, כל אחד מאתנו מעניק חצי מטבע, רק חצי ודווקא חצי – ורק ביחד נוצר השלם. רק ביחד נגיע לשיא.

וכשם שהאחדות בין בני ישראל בערב פורים הפכה את הקערה והביא להצלה מגזירת המן, כך הובטחנו כי אהבת ישראל תביא את הגאולה העתידה במהרה בימינו.