למה להתחיל ב"החודש"?

"פרשת החודש" היא, במובן מסוים, נקודת ההתחלה של התורה. כפי שכותב רש"י בפסקה הראשונה בפירוש שלו על התורה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל" – מצוות קידוש החודש.

וכאן עולה השאלה: למה זו דווקא המצווה הראשונה בתורה? האם לא היה נכון יותר להציג את המצוות לפי סדר החשיבות שלהן, כשהמצווה הראשונה היא "אנוכי השם אלוקיך", הבסיס לכל האמונה1; או לפחות לפי סדר הקיום שלהן, כשהמצווה הראשונה היא ברית המילה, אותה מקיימים בתחילת החיים?

מה פתאום להתחיל במצוות קידוש החודש?

אף פעם לא להתרגל

ר' גימפל אורמלנד, שניהל בית אבות במיאמי, הגיע לרבי ל"שבת בראשית". הגבאים ערכו מכירה פומבית ל'מצוות' של בית הכנסת לכל השנה, ור' גימפל, שלא הבין בדיוק מה קורה ורק שמע שאוספים כסף, הצהיר שהוא מוכן לתרום אלף דולר לטובת בית הכנסת.

באופן חריג, הרבי פנה אליו ואמר: "אני רוצה שתיתן חמשת אלפים דולר". הרבי הוסיף הבטחה: "בשנה הבאה תוכל לתת כפל כפליים".

השנה עברה, ור' גימפל לא ראה שום קפיצה כלכלית באופק. מעבר לכך, הוא הרגיש לא בנוח ממה שהיה צפוי לו: מה יקרה אם גם הפעם הרבי יגדיל את סכום התרומה שלו ויבקש ממנו לתת את מה שאין לו?

ימים ספורים ממש לפני ראש השנה, ר' גימפל קיבל מבית הרפואה הצמוד לבית האבות שלו הצעת רכישה למבנה שלו. הם חתמו על 'זיכרון דברים', והוא קיבל מקדמה במזומן על העסקה – חמישה עשר אלף דולר, פי שלושה מהתרומה שלו.

ר' גימפל ראה במו עיניו ש'זה עובד', ושוב נסע לשמחת תורה ושבת בראשית אצל הרבי. הפעם הוא ציפה שהרבי ידרוש ממנו תרומה גדולה עוד יותר, כאות לתשואה הכפולה שהוא יזכה בה במהלך השנה.

בשמחת תורה, ר' גימפל התחרה בעקשנות במכרז על 'קניית' הפסוק הראשון ב"אתה הראת" – שבו כיבדו את הרבי. בסופו של דבר הוא ויתר וקנה את הזכות לפסוק השני, לא תמורת סכום נקוב אלא "על דעת הרבי". בליבו הוא קיווה שהסכום יהיה כמה שיותר גדול...

אחרי שבת בראשית נכנס ר' גימפל ליחידות אצל הרבי. הרבי לא העלה את הנושא, אז הוא שאל מעצמו איזה סכום לכתוב בהמחאה.

הרבי השיב: "מאה עשרים ושישה דולר".

הוא נדהם. בשנה שעברה, כשלא היה לו לתת, הרבי ביקש ממנו חמשת אלפים דולר; והשנה רק מאה עשרים ושישה?!

ענה לו הרבי: "אני לא זקוק לכסף שלך. אני צריך שתפרוץ את ההגבלות שלך ותיתן צדקה מתוך הלב. זה מה שרציתי ממך, כשחשבת שאין לך ואתה לא יכול".

הרבי מליובאוויטש הסביר את הדברים בצורה מקורית, ונתן נקודת מבט חשובה על החיים בכלל ועל החיים היהודיים בפרט.

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בחיים הוא כניסה לשגרה, להפוך את החיים לרוטינה שבה היום הוא כמו אתמול והאתמול הוא כמו מחר. חיים שהופכים להיות שגרתיים מאבדים את הניצוץ ואת ההתלהבות, ומידרדרים למדרון חלקלק של עייפות ושחיקה.

וזו בדיוק הסיבה לחשיבות של מצוות "החודש". התורה מצווה לקבוע את נקודת תחילת הזמן לפי ההתחדשות של הירח. כמו שחז"ל מספרים, הקדוש ברוך הוא קרא למשה בערב ראש חודש ניסן, הורה לו להביט על הירח הנולד מחדש ברגע זה ואמר: "החודש הזה לכם – כזה ראה וקדש". עליכם לקדש את רגע התחדשות הירח. למעשה, זהו הפירוש של המילה "חודש" – מלשון "חידוש". החודש היהודי מסונכרן עם רגע התחדשות הירח, לאחר שהוא קטן ונעלם ושוב מתחדש ומתגלה.

ובכן, המסר הראשון אותו בוחרת התורה להעביר ליהודי הוא: "החודש הזה לכם!" – זו קריאה שאומרת: תתחדש, לעולם אל תתרגל. אל תהפוך את החיים הרוחניים שלך לכאלו שנעים מעצמם על מנגנון אוטומטי. יהודי חייב לגוון את החיים הרוחניים שלו ולהכניס בהם אלמנט של הפתעה ושינוי.

זה אומר, למשל, מדי תקופה להתחיל להשתתף בשיעור תורה חדש. אם עד אתמול למדת גמרא, זה הזמן להוסיף שיעור חסידות. אם השתתפת בשיעור פרשת השבוע, זה הזמן להשתדרג לשיעור מעמיק בתניא. אפשר להתמקד בכל פעם בקטע חדש בתפילה, אפשר לקבל החלטה טובה מתחדשת – העיקרון הוא: אף פעם לא להתרגל, לא להפוך את החיים לשגרתיים ומוכרים.

החיים הם כמו חודש

התובנה הזו היא גם סוד הנישואים המאושרים והמתכון להצלחה בחיי המשפחה.

החודש היהודי מכונה בשני שמות: "חודש" ו"יֶרֲַח". המילה "חודש" היא על שם התחדשות הירח, ואילו המילה "יֶרַח" היא על שם מחזור הירח שאורך קצת פחות משלושים יום. וכאן מוצאים נקודה מרתקת: ההלכה היא שבמסמכי נישואים (כמו כתובה ושטרי קידושין), רושמים את התאריך בציון המילה "חודש"; ואילו במסמכי גירושים כותבים דווקא "ירח"2.

וזו בדיוק אותה נקודה: מהות הקשר של הנישואים היא התחדשות, לידה והבאת חיים חדשים לעולם. וזו העצה החשובה ביותר להצלחת החיים המשותפים: אם רוצים נישואים טובים, נדרש שהחיים הזוגיים יהיו מבוססים על "חודש", התחדשות - זה אומר קודם כל שמירה על טהרת המשפחה, ובכלל, שכל צד משקיע בזוגיות ומתאמץ להפתיע ולחדש. בעיות בתא הזוגי מתחילות כשהכול הופך להיות מחזורי ומעייף, ידוע ומשעמם, כשכל יום נראה אותו דבר כמו אתמול.

מסופר על רב שפגש את תלמידו ולחץ את ידו בברכת "מזל טוב". התלמיד לא הבין על מה ולמה מגיע לו מזל טוב, והרבי אמר: "מה זאת אומרת? מזל טוב על החתונה שלך".

כאן האיש כבר התבלבל לגמרי. הוא התחתן לפני שלושים שנה, והרב הזה בעצמו סידר את הקידושין! מה פתאום מזל טוב עכשיו?

הסביר הרב: "הסוד לנישואים מאושרים הוא להתחתן בכל יום מחדש. אני מאחל לך מזל טוב על החתונה שלך היום"...