ועתה יגדל נא, ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תש"כ

בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תש"כ

(הנחה בלתי מוגה)

ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר1, ואיתא בזהר2 ועל דא תנינן3 כל העונה אמן יהא שמי' רבא מברך בכל כחו כו', שעי"ז קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה4. ופירש הרמ"ז, שפסוק זה (ועתה יגדל נא גו') כתוב בתפלת משה בענין המרגלים כשאמר לו ה' עד אנה ינאצוני גו'5, שלא אמר עד מתי כו', שמורה על אורך זמן, אבל אמר עד אנה, שהוא על המשך התרחבות מקום כו', כי כבר שלמו עשרה עבירות שעל ידם פגמו בעשרה ספירות המלכות (והיינו שפגמו בבחי' מקום, ספירת המלכות6, בכל הבחינות שבה), ולכן אמר עד אנה ינאצוני, עד איזה מקום יגיע הפגם. ועל זה אמר משרע"ה ועתה יגדל נא כח אד', שיגדל כח של כתר חכמה (ר"ת כח) להאיר בשם אד' (בחי' המלכות7), והיינו, שבכדי לתקן את הפגם בבחי' המקום, צריך להמשיך מבחי' שלמעלה מבחי' המקום (מלכות), שזוהי המשכת החכמה והכתר, והו"ע יו"ד8 וקוצו של יו"ד9, שעי"ז מתמלא הפגם והחסרון בבחי' המלכות. וזהו גם ענין אמירת איש"ר בכל כחו10, דשמי' רבא הוא בחי' שלמעלה מהשתלשלות, ושמי' רבא מברך היינו שהבחי' שלמעלה מהשתלשלות תומשך לעלם ולעלמי עלמיא, שהם כללות העולמות, עד למטה בעוה"ז, שבזה תושלם הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים11, היינו12, שיהי' דר בתחתונים כמו שהוא דר בעצמותו כביכול, וכמו עד"מ אדם הדר בבית חבירו, הרי כל עצמותו כמו שהוא דר בביתו ה"ה דר בבית חבירו, וכמו"כ הו"ע דירה בתחתונים שיהי' גילוי עצמות אוא"ס למטה. ועי"ז קורעין לו גז"ד של שבעים שנה, שהגז"ד הוא מצד בחי' מקום, בחי' המלכות, שזהו"ע שבעים שנה, שהם ע"ס דמלכות כמו שכל א' כלול מכל הז' מדות. אך מצד המשכת האור שלמעלה מהשתלשלות נקרע הגז"ד. ומכל זה מובן, שבחי' שמי' רבא היא למעלה גם משרש המקום, דכיון שהפגם הגיע בכל סדר ההשתלשלות, לכן צריך להמשיך מבחי' שהיא למעלה לא רק מבחי' המקום אלא גם למעלה משרש המקום, וזהו שמי' רבא, בחי' שמו הגדול13 שקודם הצמצום.

ב) והענין הוא, דהנה14 איתא בפרדר"א15 עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, ואיתא בעבודת הקודש16 הוא הדין עד שלא נאצל אצילות העליון כו', דמש"א עד שלא נברא העולם היינו קודם הצמצום. ואף שהלשון הוא נברא כו' (ולא נאצל), הרי פירוש בריאה הוא (כמ"ש הרמב"ן עה"ת17) התהוות חדשה, ולכן הנה גם האצילות (ולמעלה מאצילות) נכלל בשם בריאה, שהו"ע התהוות הכלים, וידוע שע"י הצמצום נתהוו הכלים18. וזהו עד שלא נברא העולם, דהיינו קודם הצמצום, הי' הוא ושמו בלבד, הוא קאי על העצמות, ושמו קאי על האור. ובאור גופא הנה הוא קאי על עצם האור, ושמו קאי על התפשטות וגילוי האור. ומש"נ הי' הוא ושמו בלבד, הרי פירוש לשון הי' אינו שהי' קודם, שהרי ישנו גם עתה (אחרי הצמצום), אלא הכוונה היא לאמיתת היותו ית', היינו שאופן מציאותו קודם הצמצום הוא בהווי' מיוחדת, שהוא ושמו בלבד, היינו, שלא רק עצם האור אלא גם התפשטות האור, הכל הוא בחי' אחדות פשוטה בתכלית הפשיטות. והענין בזה, דהנה ידוע שבאור הי' עליית הרצון על עולמות, והו"ע הגילוי בשביל הזולת, משא"כ האור שלמעלה מעלות הרצון הוא האור שלעצמו, והו"ע עצם האור והתפשטות האור, הוא ושמו. וזהו גם ענין ספירות אין קץ19, דלכאורה אינו מובן, הרי ידוע שישנם ע"ס הגנוזות שהם גנוזות במאצילן, וכיון שגם במאציל יש עשר ספירות, א"כ מהו ענין ספירות אין קץ. אך הענין הוא20, שבבחי' עלות הרצון, שהוא אור השייך לעולמות, שייך לומר ע"ס, משא"כ באור שלעצמו שהוא בל"ג, לא שייך ההגבלה דעשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר21, כי אם באופן דספירות אין קץ. אמנם, כללות ענין האור אין בו הגבלות כלל, ולכן כל הבחינות שבו, גם בחינת שמו, הם באופן שהי' הוא ושמו בלבד.

וביאור הענין22 יובן מהמבואר בהוספות לתו"א23 בענין השם, דאף ששם האדם בכללותו הוא דוגמא לענין האור למעלה, מ"מ אינו משל מכוון. דהנה, בענין השבחים שמשבחים את האדם שהוא חכם או חסיד וכיו"ב, שעי"ז מעוררים את גילוי החכמה והחסד, הרי גם קודם שנתעורר בהם היו כחות אלו במציאות, אלא שמציאותם היא בהעלם ההיולי העצמי, משא"כ בשם, לא שייך לומר שמקודם הי' בהעלם, גם לא בהעלם היולי העצמי כו'. אבל מ"מ, הרי גם השם יש לו איזו שייכות להאדם, שהרי אנו רואים שדוקא כאשר יקראוהו בשם זה אזי יתעורר, משא"כ אם יקראוהו בשם אחר, שמזה מובן שהשם יש לו איזו שייכות להאדם. אבל ענין השם למעלה הוא באופן שמקודם לא הי' במציאות בכלל, ורק בבחי' יכולת בלבד, שהרי היכולת אינה מציאות כלל כי אם יכולת בלבד, ובאופן שהיכולת על כח זה והיכולת על כח אחר הם בהשוואה, והוא מצד העצמות שהוא נמנע הנמנעות24. וזהו ביאור ענין הי' הוא ושמו בלבד, שגם בחינת שמו כמו שהי' קודם הצמצום, הוא בבחינת אחדות פשוטה שהו"ע בלבד.

וזהו ענין יהא שמי' רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, ששמי' רבא, שהו"ע שמו הגדול, בחי' הי' הוא ושמו בלבד, יומשך לעלם ולעלמי עלמיא שהם כללות עולמות בי"ע, הן בי"ע הפרטיים והן בי"ע הכלליים, שזהו"ע דירה בתחתונים, כנ"ל.

ג) וביאור ענין המשכת שמו הגדול יובן מגודל העילוי שישנו בסדר השתלשלות. דהנה כתיב25 מה רבו מעשיך הוי', דקאי על כללות ההשתלשלות שנקרא בשם מעשה. ויובן מכח המעשה שבאדם שהוא כח היותר תחתון, למטה גם מכח הדיבור, דאף שגם כח הדיבור הוא גילוי אל הזולת, מ"מ יש לו איזה יחס אל האדם, ונמשך ונתפס רק בחוש השמיעה, ורק לאדם שבערכו דוקא ולא לבע"ח, משא"כ כח המעשה נמשך ונתפס גם בחוש המישוש, ונמשך גם בדומם שאינו ממהות האדם כלל, והיינו שנמשך לא רק בדבר הנבדל, אלא גם בדבר הנפרד. וטעם הדבר שכח המעשה נמשך למטה כ"כ, הוא, לפי שגם באדם גופא, קודם ירידתו, הוא כח נבדל מהאדם, וכמ"ש בשמונה פרקים להרמב"ם26 דכח העשי' הוא מחלק המתעורר שבנפש לא מכח השכלי כו', ולכן כח המעשה בא בדבר הנבדל ממהותו לגמרי. והדוגמא מזה יובן למעלה, שכללות עולמות בי"ע הם דוגמת המעשה שבא בדבר נבדל ונפרד, והיינו, שהחיות האלקי הנמשך להם מבחי' המלכות הוא באופן של הבדלה בהם, דאף שההתהוות היא בבחי' קירוב, בהתלבשות ובהתאחדות, עד שכל מהות הנברא הוא רק החיות האלקי, וכידוע פירוש הבעש"ט27 עה"פ28 לעולם הוי' דברך נצב בשמים, מ"מ, הרי הוא מתעלם ומסתתר עד שנראה העולם למציאות נפרד כו', בדוגמת המעשה שבא בדבר הנפרד. וטעם הדבר, לפי שבחי' המלכות עצמה היא בבחי' כח נבדל, שגם בהיותה באצילות הרי היא בבחי' התנשאות, ולכן גם כח המלכות שנמשך בבי"ע הרי הוא מתעלם ומסתתר להוות ולהחיות את הנבראים שנראים לנפרדים. וכמו כח המעשה, שלהיותו כח נבדל, לכן בא גם בדומם. ועוד זאת, שגם בחי' החכמה שבמע"ב (שזהו גם ששרש המלכות הוא מחכמה, כמאמר29 אבא יסד ברתא) היא בבחי' עשי', כמ"ש25 כולם בחכמה עשית, שהרי אבא יונק ממזלא30, בחי' שערות בלבד, וכמו השערות שבאדם שהחיות שבהם נמשך ע"י הפסק עצם הגולגולת, והוא חיות מצומצם ביותר, עד כדי כך שכאשר יחתכו השערות לא ירגיש כאב כלל, וכמו"כ אבא יונק ממזלא, שהוא חיות נבדל הבא ע"י הפסק כו'. ולמעלה יותר הנה גם כללות גילוי הקו הוא המשכה שבבחי' שערות בלבד, כמאמר31 האי חוטא יקירא קדישא דכל שערא דדיקנא תליין בי' איקרי מזל כו', והיינו לפי שנמשך ע"י הפסק הצמצום. וכשם שנת"ל בענין הנבראים, שהחיות שבהם הוא מצומצם כו' לפי שהמלכות גם בשרשה היא בחי' כח נבדל, הנה כן הוא גם בהמשכת הקו ע"י הפסק הצמצום, שזהו לפי שכללות המשכת הקו הוא רק מבחי' מלכות דא"ס שקודם הצמצום32, שהיא שרש הקו ושרש בחי' המלכות שבכל העולמות, וכדאיתא בתניא33 ע"פ34 מלכותך מלכות כל עולמים.

אמנם כל זה הוא אופן סדר ההשתלשלות כפי שהוא מצד ההתהוות. אבל התכלית היא שיומשך גם הגילוי דבחי' שמו הגדול, וענין זה נעשה ע"י התורה, שעל ידה נמשך מבחי' החכמה דעצמות אוא"ס בבחי' העשי' (כולם בחכמה עשית). וגם המשכה זו היא ע"י הקו, דכשם שהתהוות העולמות היא ע"י הקו, כמו"כ כל הגילויים דאוא"ס בעולם הם ע"י הקו. והענין בזה, דמשנת"ל שהקו הוא בחי' מזל בלבד, הרי זה בחי' חיצוניות הקו, שהוא מדוד ומוגבל, ופועל התחלקות מעלה ומטה בעולמות, שבאצילות מאיר הארת הקו, ובבי"ע נמשך רק הארה דהארה, והארה דהארה דהארה כו' (כמ"ש בתניא35), ובכללות העולמות יש התחלקות בין עלמא דאתגליא לעלמא דאתכסיא, דבעולמות בי"ע גופא הנה מיצירה ולמטה נקרא עלמא דאתגליא, ועולם הבריאה נקרא עלמא דאתכסיא, וכמ"ש36 יוצר אור ובורא חושך, ולמעלה יותר, הנה כללות בי"ע הוא עלמא דאתגליא, ואצילות הוא עלמא דאתכסיא, וכמארז"ל37 עה"פ38 כי לא יראני האדם וחי, שאפילו החיות הנושאות את הכסא אינן רואין כו', שמעמד החיות הוא בבריאה39, ושם שייך אצלם ענין הראי', לפי שהבריאה היא ג"כ בכלל עלמא דאתגליא, אך באצילות אינן רואין. ולמעלה יותר, הנה גם עולם האצילות הוא בכלל עלמא דאתגליא, להיותו א' מד' עולמות אבי"ע, ועלמא דאתכסיא קאי על העולמות שלמעלה מאצילות, שזהו שאמרו40 שבגולגלתא יתבין תליסר אלפי רבוא עלמין, דאף שמבואר בכ"מ41 שאינם בבחי' עלמין ממש, מ"מ הם נקראים בשם עלמין, ועולמות אלו הם עלמא דאתכסיא. וכל החילוקים הנ"ל בעולמות הם מצד הקו שעושה מעלה ומטה. אך כל זה הוא חיצוניות הקו, שהמשכתו מבחי' מלכות דא"ס. אמנם פנימיות הקו הוא בלי גבול, להיות ששרשו מת"ת הנעלם42. והמשכת פנימיות הקו היא ע"י התורה, אוריאן תליתאי43, שהיא בקו האמצעי, ת"ת הנעלם.

ד) וזהו גם מ"ש44 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. והענין בזה45, דהנה, ענין הדרך הוא שעשוי לעבור בו ממקום למקום, שיוכלו ללכת מהיכל המלך לכל שאר המקומות שבעיר, ומדרך זו מסתעפים נתיבות ודרכים קטנים שעל ידם יכולים ללכת גם בעיירות קטנות שמסביב, וכללות ענין הדרך הוא באופן שמשמש להליכה וחזרה. וכמו"כ הוא גם למעלה, שכללות הקו נקרא בשם דרך, שעל ידו נמשך מאוא"ס אל העולמות, וממנו מסתעפים גם דרכים קטנים שנמשכים לכל ספירה בפרט כו'. אך להיות שהדרך משמשת להליכה וחזרה, הרי לא מספיק המשכת הקו ע"י הצמצום בשביל התהוות העולמות, אלא צריך להיות גם המשכת הקו לפעול גילוי אלקות בעולם ע"י העבודה דתורה ומצוות, שהתורה נקראת דרך הוי', שהיא דרך כללית בהמשכת גילוי אלקות למטה, והמצוות שהם המשכות פרטיות הם כמו נתיבות ודרכים קטנים בהמשכת גילוי אלקות למטה. ועז"נ לעשות צדקה ומשפט, צדקה הו"ע קיום המ"ע46 להמשיך האור והגילוי, ומשפט הו"ע כפיית הרע ע"י שמירת מל"ת. וגם ישנו ענין המשפט בצדקה47, לשפוט את עצמו במשפט צדק, ללא השוחד דאהבת עצמו, מה שהוא צריך, וכל השאר הוא מותרות, שמונע את עצמו מהם, ונותן לצדקה. וכמו"כ ישנו גם ענין הכפי' בכל המצוות. וע"י כפי' זו (שכללותה הוא ע"י הל"ת) נעשה כלי מוכשר לקבל הגילוי אור שנמשך ע"י המצוות. וכידוע המשל48 מדירת מלך בשר ודם שצריך ליפותה בכל מיני כלים נאים, אך מקודם צריך לנקותה מכל הדברים הבלתי רצויים. וכמו"כ הוא גם בענין מ"ע ומל"ת, שע"י המ"ע נמשך הגילוי אור, וע"י הל"ת נעשה הכשרת הכלים. ובאמת יש עוד מעלה במל"ת, שעל ידם מגיעים בהעצמות שמשם הוא שרש המשכת האור שע"י מ"ע. וכן הוא גם בהדקדוקים וחומרות שבדברי חז"ל שחמורים מדברי תורה49 לפי שהם ערבים מדברי תורה50, שעי"ז מגיעים בהעצמות. וזהו גם מ"ש51 כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, דפירוש אסתלק אינו שמסתלק ח"ו כי אם שנמשך האור שבבחינת אסתלק52, היינו שע"י הכפי' כו' מגיעים בהשרש שיהי' משם המשכת האור. וכן הי' גם בכללות מ"ת, שעצם ההמשכה נעשה ע"י התורה, אך הכשרת הכלי, וכן בכדי להגיע בהעצמות שמשם תומשך ההמשכה, הרי זה נעשה ע"י הודאת יתרו, שאמר53 עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקים. ועד"ז הוא בענין התשובה שלמעלה ממעלת הצדיקים54, לפי שע"י התשובה מגיעים בבחי' שלמעלה מהשתלשלות, שלכן מועילה התשובה גם כאשר חטא ופגם, כי הפגם הוא רק בהבחינות שבהשתלשלות, ואילו ע"י התשובה מגיעים למעלה יותר55.

ה) וזהו ועתה יגדל נא כח אד', שזהו מה שהשיב משה על דברי ה' עד אנה ינאצוני גו', שפגמו בכל הבחי' שבענין המקום, ומ"מ הנה ע"י התשובה נמשך בחי' שמו הגדול שלמעלה מהשתלשלות, שעי"ז מתמלאים כל הפגמים כו'. וזהו גם ענין אמירת איש"ר בכל כחו, שממשיכים בחי' שמי' רבא שקודם הצמצום לעלם ולעלמי עלמיא עד למטה בעוה"ז, שעי"ז נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, שיהי' דר בכל עצמותו, כפי שיתגלה לעתיד לבוא, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.