אדנ' שפתי תפתח, י"א ניסן, ה'תשי"ב

בס"ד. י"א ניסן, ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

אדנ'1 שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך2, הנה פסוק זה הוא בקשת דוד המלך ובקשת כנסת ישראל ובקשת כאו"א מישראל, וקבעוהו לומר קודם התפלה, כדאיתא בגמרא3 א"ר יוחנן בתחילה הוא אומר אדנ' שפתי תפתח. וצריך להבין4, מפני מה תיקנו לאומרו קודם תפלת העמידה דוקא ולא לפני כל התפלה (לפני ק"ש וברכותי' ולפני פסוד"ז). וביותר אינו מובן, דבגמרא שם איתא דרב ברונא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומי' כולי יומא, ופריך והיכי מצי סמיך והא"ר יוחנן בתחילה הוא אומר אדנ' שפתי תפתח ומשני דכיון דקבעוה רבנן כתפלה אריכתא דמיא. ולכאורה4, מכיון שסמיכת גאולה לתפלה היא ענין נעלה כ"כ א"כ למה קבעו אמירת פסוק זה לפני שמו"ע, שאז צריך ליישב דכתפלה אריכתא דמיא ולא קבעוהו לפני כל התפלה, דאז תהי' סמיכת גאולה לתפלה בפשטות.

והנה ידוע5 שסמיכת גאולה לתפלה הו"ע הגשת יהודה ליוסף, דיהודה הו"ע התפלה, דזהו מה שיהודה הוא ע"ש הפעם אודה את הוי'6, ובספירות קאי על ספירת המלכות היורדת לבי"ע לברר בירורים, כמ"ש7 ותתן טרף לביתה, ויוסף הו"ע גאולה וישועה, בחינת יסוד המשפיע בספירת המלכות, וכמ"ש8 ויוסף גו' הוא המשביר לכל עם הארץ. והשפעה זו היא גם כאשר ספירת המלכות היא בירידה בבי"ע כו', כמו שהי' ביוסף, שבשני השבע הכין בר גם לשני הרעב9, היינו שהשפעתו היתה גם בשני הרעב. וענין סמיכת גאולה לתפלה הוא חיבור יסוד (ז"א) ומלכות. ובזה יובן מה שסמיכת גאולה לתפלה היא דוקא לפני תפלת שמו"ע, כי החידוש בתפלת שמו"ע על חלקי התפלה שלפנ"ז הוא שבשמו"ע הוא יחוד זו"ן. וכמבואר בכ"מ10, דקריאת שמע הו"ע יחוד או"א ושמו"ע הו"ע יחוד זו"נ. וזהו גם הטעם11 שתפלת שמו"ע היא בעמידה, היינו באצילות עולם העמידה, וק"ש היא בישיבה דוקא, בחינת מושבותיכם12, עולמות בי"ע, אף שלכאורה ק"ש היא למעלה משמו"ע, דק"ש הו"ע יחוד או"א ושמו"ע יחוד זו"נ, אלא שהיא הנותנת, דדוקא בבי"ע, בחינת מושבותיכם, ששם הגילוי הוא בירידה והשפלה (ולא בתכלית התוקף) שם דוקא אפ"ל יחוד או"א בלי ביטול המציאות, משא"כ בשמו"ע כו'. ולכן סומכין גאולה לתפלה, שמענין יחוד או"א שבברכות ק"ש (גאולה) יומשך בענין יחוד זו"נ שבשמו"ע, שתהי' העלי' שבשמו"ע כדבעי. ולפי זה יפלא ביותר אמאי קבעו לומר הפסוק אדנ' שפתי תפתח בין גאולה לתפלה, שאז צריכים לתרץ דכתפלה אריכתא דמי, ולא קבעוהו בתחילת התפלה (לפני הודו).

ב) ויובן כל זה בהקדם ביאור ענין התפלה. דהנה כללות ההפרש בין תורה לתפלה הוא13, דענין התורה הוא מלמעלה למטה, היינו שאינו נוגע בזה ענין עבודת התחתונים ואין צריך אלא הכשרת הכלי, שהכלי לא יבלבל להמשכת האור, ותפלה היא מלמטה למעלה, שלפי ערך העבודה כך היא ההמשכה. דהנה ההמשכה מלמעלה היא ע"י בחינת המדות, כמ"ש14 ששת ימים עשה הוי', ולא כתיב בששת ימים, והם שש מדות עליונות שמהן נבנה העולם15. והמשכה זו היא ע"י עבודת האדם בבירור המדות ע"י עבודתו במחשבה דיבור ומעשה, שזה פועל בירור מדותיו16. ועד"ז הוא למעלה יותר, שע"י התפלה יהי רצון פועל המשכת רצון חדש מלמעלה17. ומכללות הענין מובן שענין התפלה הוא בדרך העלאה מלמטה למעלה דוקא.

אמנם18 בתפלה יש מדריגה נעלית יותר שהיא כמו התורה, והיא בחינת תפלה אריכתא, שההמשכה ע"י תפלה זו היא בדרך מלמעלה למטה. דכשם שבתורה הנה אף שבכללות ענין התורה הוא מלמעלה למטה, מ"מ יש בתורה עצמה ב' בחינות19, בחינת טל תורה שהוא מלמעלה למטה, כמאמר20 טל לא מיעצר, שהטל אינו תלוי בעבודת המטה, ובחינת מטר שבתורה שהוא מלמטה למעלה, דהרי ענין המטר נמשך ע"י ההעלאה מלמטה, כמ"ש21 ואד יעלה מן הארץ והשקה גו', כן הוא גם בתפלה, שיש בה ב' מדריגות, דאף שבכללות התפלה ענינה הוא מלמטה למעלה יש בה גם מדריגה דהמשכה מלמעלה למטה22.

ג) וביאור הענין הוא23, דהנה ארז"ל24 כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ובמ"א25 איתא דג' שעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה. ומבואר במ"א26, דענין כל הקורא ושונה כו' היינו המשכת המדריגה שבתורה שבדרך העלאה מלמטה למעלה, שההמשכה דתורה היא ע"י הלימוד של האדם למטה, שזה תלוי בעבודת האדם, אמנם ענין ג' שעות ראשונות הוא ענין ההמשכה מלמעלה למטה באתעדל"ע, ואינו תלוי במעשה התחתונים. וכשם שהוא בתורה שלמעלה כן הוא גם בתורה שלמטה, שיש ב' אופנים בלימוד התורה, לימוד תורה שלא לשמה ולימוד תורה לשמה27. דהרי גם על הלימוד שלא לשמה ארז"ל28 לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, דענין הלימוד שלא לשמה במדריגה הנעלית הוא, דאף שלומד תורה כדבעי ומחדש בתורה ומכוון אל האמת, מ"מ הלימוד הוא שלא לשמה, מכיון שהוא מרגיש שהוא הוא הלומד והוא הוא המחדש (ער לערנט און ער איז מחדש). אמנם ענין הלימוד לשמה פירושו שאינו מרגיש את עצמו למציאות כלל, אלא לימודו הוא כעונה אחר הקורא29, שהוא אומר את דבר הוי' (אַז ער זאָגט דאָס וואָס מען זאָגט למעלה). ועד"ז יובן גם בתפלה, דאף שבכללות ענינה הוא ע"י מעשה התחתונים, מ"מ יש מדריגה בתפלה שאינה תלוי' במעשה התחתונים אלא האדם הוא בביטול לגמרי ותפלתו היא רק כעונה אחר הקורא.

ד) וזהו18 תוכן הבקשה דאדנ' שפתי תפתח גו', שהו"ע תפלה אריכתא, כפשטות הענין, שמבקש מהשי"ת שהוא יפתח את שפתיו ופי יגיד תהלתך, יגיד מלשון הגדה והמשכה30. כי ע"י הביטול שלו הוא מגיע למדריגה כזו שאין זו התפלה שלו (של האדם) אלא ופי יגיד תהלתך, תהלה שלך. וע"י תפלה באופן זה הרי ההמשכה מלמעלה היא ג"כ באופן שאין ההשפעה יכולה להתעכב, אלא היא נמשכת למטה כמו שהיא למעלה. דבמדריגה הא' שבתפלה, שהיא בדרך העלאה מלמטלמ"ע, אפשר שיהי' עיכוב בהמשכה שע"י התפלה31, משא"כ ע"י התפלה במדריגה זו, תפלה אריכתא, הרי ההשפעה נמשכת ובאה למטה באותו הזמן ובאותו המקום תיכף ומיד.

ה) ובזה יובן18 מה שאומרים הפסוק אדנ' שפתי תפתח לפני תפלת שמו"ע דוקא, כי ענין י"ב האמצעיות דשמו"ע הוא התפלה על ההשפעה בגשמיות, שיברך השנים וירפא החולים, וכדי שתומשך ההשפעה בגשמיות כמו שהיא צ"ל בחינת תפלה אריכתא כנ"ל. וע"ד הקבלה הוא, דהנה בתחילת שמו"ע אנו אומרים א-ל עליון גו' ומביא גואל לבני בניהם, ומבואר במ"א32 דענין ומביא גואל לבני בניהם היינו המשכת נה"י חדשים, שזהו ע"י א-ל עליון, ההמשכה מבחינת הכתר. וכן איתא בכתבי האריז"ל33 בפירוש הפסוק אדנ' שפתי תפתח גו', דאדנ' היא בחינת המלכות, שפתי הם בחי' נצח והוד, תפתח הוא בחינת תפארת, ופי הם נה"י חדשים. דענין זה בא מבחינת הכתר, שהוא הא' שבאדנ', כמבואר בסידור34 דעיקר הדיוק הוא על הא' שבאדנ', דאלף הוא פלא, בחינת פלא עליון שהוא בחינת הכתר שלמעלה מבחינת חו"ב, והמשכתו היא בבינה, כמאמר35 התגלות עתיק בבינה. וזהו ענין בן חמישים לעצה36, דעצה הו"ע כליות37 יועצות38, שהם בחינת נצח והוד38, היינו נה"י חדשים39, שזה נמשך דוקא ע"י בחינת חמישים שערי בינה, שער החמישים שלמעלה מהשתלשלות40, וכדאיתא על זה41 דעליונים נדמה להם שהוא למטה ותחתונים נדמה להם שהוא למעלה, דיש לומר הפירוש בזה, שהוא למעלה מגדר מעלה ומטה, ומזה נמשך בחינת נה"י חדשים. וכן הוא גם ע"ד החסידות, דע"י אמירת אדנ' שפתי תפתח שהוא הביטול, בחינת תפלה אריכתא, עי"ז ממשיכים את ההשפעות הגשמיות שבי"ב האמצעיות דשמו"ע, שזהו עיקר המכוון שבתפלה42.

וזהו18 אדנ' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, שזהו"ע הביטול, שמבקש שהשי"ת יפתח את שפתיו, ופי יגיד את התהלה שלך, היינו שהוא עונה אחר הקורא, שהוא רק ממשיך את התהלה דלמעלה. וכאשר הוא בבחינת ביטול לגמרי הרי הוא מבקש במר נפשו, כהמשך המזמור43, לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי, אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, ואזי אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, ועי"ז ממשיכים מבחינת פלא עליון שההמשכה משם אינה באה ע"י מצרים וגבולים אלא נמשכת למטה מיד. ולכן מקדימין אמירת הפסוק אדנ' שפתי גו' לתפלת שמו"ע, לפי שעי"ז התפלה היא בבחינת תפלה אריכתא, ועי"ז ממשיכים את ההשפעות בגשמיות וכו'44.