ב"ה*.

ומענין ימי הפורים.

ידוע אשר שמחת1 פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאורייתא2 ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם3 גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו, ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,

והטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספת אור וגילוי מלמעלה מהשתלשלות – ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.

ביחד עם זה הנה ימי4 הפורים הם ימי משתה ושמחה5 התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור ע"פ ההשתלשלות,

גם מותרים הם בעשיית מלאכה6.

היינו שבשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה – גם אז הוא במס"נ למעלה מן הטעם ודעת לגמרי, בהעדר שום חפץ ורצון בלתי לה' לבדו, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו'.

וכמו שהי' נשמע הלשון מרבנו הזקן בדבקותו7 שהי' אומר בזה הלשון:

איך וויל זע גאָר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא כו' איך וויל מער ניט אז דיך אַליין.

מנחם שניאורסאהן

ז' אדר ה'תשי"ב

ברוקלין, נ.י.