בס"ד. ר"ד*, יום א' פ' יתרו,
י"ד שבט (אור ליום ט"ו בשבט), ה'תשי"ב.
– לקבוצת תלמידים המסיימים ישיבת "אחי-תמימים", ניו-הייוון, בחדרו הק' –
אנו עומדים על סף הכניסה לט"ו בשבט, "ראש השנה לאילנות"1.
האילן2 מצמיח פירות הגדלים עליו עד שהם בשלים וגמורים. אם הפרי נקטף מן האילן לפני זמנו, הוא לא יכול לגדול יותר. הפרי יכול לגדול כל זמן שהוא מחובר לאילן, כי רק דרך האילן הוא מקבל את תזונתו, בצורת מיצים, הגורמים לפרי לגדול ולהיות בשל וגמור.
הילד הוא כמו פרי. עד גיל 18, 20, או 21 שנה, ולפעמים יותר מאוחר, ה"פרי" – הילד – אינו בשל. הוא חייב להשאר מחובר וקרוב לעץ-הישיבה, עץ התורה והמצוות, "עץ החיים" [אשר (הישיבה) היא היא הממשכת בילד מיצי החיים של תורתינו תורת חיים], אם עליו לגדול להיות דבר המביא תפארת והנאה.
אני מקוה שאתם תשארו מחוברים ל"עץ החיים" ותמשיכו את לימודיכם, ותגדלו להיות יהודים טובים ובריאים, בני אדם טובים ובריאים.
העובדה שהגעתם הנה לאחרי תפלת מנחה, אור ליום ט"ו בשבט, אינה במקרה, שהרי כל מה שקורה בחייו של אדם הוא בהשגחה העליונה. תזכרו הזדמנות זו ואת ההוראה שלה.
יברך אתכם ה' שתגדלו להיות יהודים "בשלים", יהודים אמיתיים, יהודים חרדים, כך שכולם יתגאו בכם, והוריכם ומוריכם יוכלו לומר: "ראו אילו ילדים טובים חונכו בישיבת ליובאוויטש; ראו אילו פירות יפים ובשלים הם!".
תפרשו בשמי בשלום חברי בית ספרכם, הוריכם וחבריכם, ושנשמע מכם בשורות טובות תמיד.
*
[לאחרי שמנהל הישיבה3 תירגם את הדברים לאנגלית4 – מסר כל אחד מהילדים פ"נ אל כ"ק אדמו"ר שליט"א5].
הוסיפו תגובה