החוש שאומר שאני נמצא
בביטוי "ראש השנה", ובאותו אופן גם בביטוי "ראש חודש" יש מוזרות כשלעצמו. אם היו מכנים את היום "ראשית השנה", הביטוי היה הרבה יותר מובן במשמעותו כתחילת השנה. בדרך כלל לא שמים לב לכך, משום שאנחנו כל כך רגילים לביטוי הזה, ולכן הוא לא נראה לנו מוזר.
מה שכתוב על העניין הזה הוא שבאמת, כפי שליצורים חיים יש ראש, כך גם לשנה יש ראש. ראש השנה הוא לא רק הנקודה שממנה מתחילה השנה, ולא רק הראש שמנהיג ומוביל, אלא מתפקד ממש כראש לשנה, ראש במובן הגשמי.
למרות שבגוף יש כמה חלקים שממלאים פונקציות חיוניות, כגון שלושת המלכים: מוח לב וכבד. המוח הוא מרכז החשיבה, הלב הוא מרכז העברת הדם והכבד הוא המרכז של העיכול, ובלי שלושת אלה אי אפשר לחיות. אבל גם ביניהם חייב להיות סדר, והמוח הוא בראש הסולם. וכבר אמרו שאם הסדר הנכון הוא מוח-לב-כבד - אז עולה "מלך" בראשי תיבות, ואם משנים את סדר הקדימויות עלול לצאת "למך", במקרה הטוב, או "כלום" במקרה הגרוע.
בתוך המוח נמצא המרכז של האדם. המוח הוא מרכזי בגוף עד כדי כך שבמובן מסוים כל מה שהאדם באמת יודע על המציאות, ובכלל זה גם על עצמו, הוא בסך הכל חוויות מוחיות. אדם רואה ויודע שיש לפניו דבר מה, וכל מה שיש לו באמת זה רק חוויה של אותו הדבר במוח. יש חוויות של בני אדם, של עולם, של שמש זורחת. האם כל זה נכון? לא יודעים.
המוח מכיל בעצם את כל האדם, את כל החוויה שבמציאותו. כמו שיש חושים שונים להרגשת עונג, כאב, חום או קור, כך גם עצם המציאות תלויה במעין חוש מציאותי, החוש שאומר שאני נמצא. זה חוש פנימי, שאין לו כלי חישה פנימיים.
השנה היא 'גוף' שלם
היחס המיוחד לראש השנה כ"ראש", נובע מכך שהשנה עצמה היא "גוף" - הוויה שלמה שיש לה מציאות ממשית. השנה, כמו כל יחידת זמן, איננה רק יחידת מידה קבועה בלבד, אלא הוויה מסוימת ונבדלת מאחרות, בעלת התחלה וסוף. הזמן אמנם נמדד במדדים חיצוניים, אולם, כפי שבמדידות של שטח ברור כי למרות שכל סנטימטר מרובע השווה לחברו במידה, הרי שהוא שונה ממנו בטיבו ובמהותו, כל סנטימטר מרובע בעולם הוא ייחודי, אי אפשר למצוא אפילו גרגר אבק ששווה בדיוק לאחר - כך גם לגבי הזמן. הוא נמדד אמנם במרווחים קבועים, אך כל אחד ואחד מהם הוא דבר מסוים; כל אחד מהם שונה וחדש מחברו.
ראייה כזו גורמת להתייחס בכובד ראש לחשבון הזמן, ולמידת ניצולו או בזבוזו. כל רגע הוא חד פעמי, יחידאי. אם הרגתי את הרגע הזה, כבר לא ניתן לתקן אותו. זמן התיקון הוא כבר רגע אחר. בקבלה מדברים על זה שמערכת הקואורדינטות של הזמן והמקום מסודרת על פי מערכת הספירות. כל נקודת זמן היא הצטלבות חד פעמית של זמן ומקום. בהגדרה זו, בכל רגע יש דבר משלו, שאין ולא יהיה לשום רגע אחר. לשני רגעים עוקבים יש אולי סיכוי להיות דומים - אך לעולם לא זהים, אם לא שונים לחלוטין. אם נעשתה ברגע מסוים מצווה - הרגע הספציפי הזה קיבל פרצוף מסוים, עיטור מסוים. אם ברגע אחר נעשתה עבירה - הרגע "התלכלך".
כך גם לגבי היחידות הגדולות יותר - השנים. המספור של השנה – הוא לא רק מספר סידורי רץ, אלא כמו מספר סידורי בספרייה, המורה על סוג הספר והנושא שלו. לכל אחת מן השנים ישנו אופי וייחוד משלה, לכל שנה יש המערך שלה.
שנה חדשה היא כמו ילד שנולד - הוא יכול להיות דומה לילד שלפניו, הוא יכול להיות גרוע יותר והוא יכול להיות טוב לאין ערוך. השנה החדשה יכולה להיות שנה רגילה, ויכולה להיות שנה שתהיה בה תוספת מרובה של ברכה וחיים.
השנה היא גוף שלם, "קומה שלמה" בלשון הזוהר - עם ידיים ורגליים. יש חג אחד שהוא זרוע ימין, יש חג שהוא רגל שמאל, וכל יום מימות השנה מתייחס אל המערך הזה. סיפרו על החוזה מלובלין, שאמר בשנה אחת: "אם יהיה לנו שמחת תורה שמח - אז יהיה לנו גם תשעה באב שמח". באותה השנה קרה דבר מסתורי שהעיב על השמחה בשמחת תורה, ובתשעה באב נפטר החוזה. בגלל שהשנה היא יחידה אחת ישנה תלות בין המרכיבים השונים שלה.
הראש שכולל את כל השנה
השנה כולה היא גוף, והראש שלה - ראש השנה - כולל בתוכו, בגדר של החשיבה, את כל השנה. לכן הוא נקרא ראש השנה. עבודה טובה בראש השנה תיצור תמונה פנימית טובה יותר לדמותה של השנה. אחרי קביעת הדברים בראש השנה יידרש מאמץ רב לשנותם, למרות שמבחינה תיאורטית כל דבר הוא בר שינוי. קל יותר לעצב את הדבר בזמן שבו הוא נוצר, מאשר לפעול לשנותו לאחר מכן.
אין צורך לעשות את כל תכניות השנה בראש השנה, כי השנה כולה היא רבת פנים וקשורה לעולמות רבים, אלא לבנות תמונה כללית של מציאות השנה; איך ומה יהיה בשנה זו. לקחת את הראש של השנה ולהניח עליו "כתר מלוכה" - ובכך לשנות את השנה למהות שונה לגמרי. העבודה היא לא רק לכבודו של היום, אלא בגלל שיש ליום הזה השפעה על כל השנה - כמו שמדקדקים שלא לישון בראש השנה, שלא תהיה שנה מנומנמת.
היה מי שהמליץ על ישראל ואמר שמכל מצווה נעשה מלאך, ומכל עבירה גם נעשה מלאך. מכיוון שיהודי לא עובר עבירה באופן מושלם עם כל רמ"ח ושס"ה, כל המלאכים שנוצרו מעבירות של ישראל הם כולם בעלי מומים: אחד בלי ראש, שני ללא ידיים ורגליים, וקל יותר להתעסק איתם. אבל צריך לדאוג שהמלאכים של המצוות יהיו כהוגן - שלא יהיו מלאכים חלושים. צריך לתת להם חיים מכיוון שלפעמים הם נולדים זקנים ותשושים. מלאך שבקושי יכול לשאת את עצמו, כל שכן שלא יוכל להושיע את בעליו.
זה נכון כל השנה, וזה נכון בראש השנה, שתהיה אשר תהיה השנה, נתתי לה חיים, שתהיה שנה חיה. דברים מתים שייכים לעולם של הלא טוב, וכל הטומאות חלות על המוות, ולא משנה אם זה מוות גדול או קטן. ההיפך מזה הוא החיים, ולכן אנחנו מדברים על "אלוקים חיים". "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע". סיומו של פסוק זה צפוי היה להיות "ובחרת בטוב", אולם הסיום הוא "ובחרת בחיים". הבחירה בחיים בתור בחירה ראשונית, בעצם העניין של חיים יש באופן מסוים, אפילו כשהחיים הם לא בצד הקדושה, דבר חי הוא טוב יותר.
ראש השנה מגיע, אחרי שכולם כבר עשו תשובה באלול, צריך בראש השנה לבנות שנה חדשה. יכול להיות שפשעתי וחטאתי, ומגיעים לי עונשים, אבל אני מתחיל בראש חדש, ואני צריך להכניס לשנה החדשה חיים, וטוב ואת העניין הזה של "כתר מלוכה", ועל ידי זה אני עושה שתהיה שנה אחרת, אם מישהו זוכה - הוא מחיה עם רב, שהגוף ילך אחרי הראש. לחיים! כתיבה וחתימה טובה!
הוסיפו תגובה