"יש כל-כך הרבה מצוות שאני פשוט מתייאש"

שאלה:

אני מצטער שאינני מגיע עוד לשיעורי תורה. עדיין מרגיש ששמירת מצוות היא הדרך הנכונה, אך באופן אישי אינני מסוגל להתמודד עם זה. יש לי תחושה שמה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה מספיק. תמיד נשאר משהו שהזנחתי או שלא עשיתי כמו שצריך. אני מרגיש כאילו היהדות סגרה אותי בקופסה, ואני רוצה לעזוב את הקופסה הזו.

תשובה:

אתה זוכר, כשאמרת לי שאתה רוצה להכשיר את המטבח, אמרתי לך: "בוא נלך צעד צעד. קודם כל, תתחיל לקנות רק מזון כשר ותפריד בין בשר וחלב. עוד כמה חודשים, כשתרגיש נוח עם זה, נראה מה לעשות במטבח". רצית להזמין אנשים לביתך ולהגיש להם סעודת שבת כשרה. אמרתי לך לחכות כמה חודשים עד שתהיה לך הרגשה ברורה שזהו הדבר הנכון בשבילך.

כשבישרת לי שהתחלת לשמור שבת ושאתה רוצה ללמוד על כל הפרטים, אמרתי לך להאט את הקצב. "קודם כל תרגיש בנוח עם הדברים הבסיסיים", אמרתי. "אחרי שתעשה זאת במשך כמה זמן, נוסיף עוד כמה מרכיבים". אמרת לי שאנשים אחרים אומרים שאתה עושה דברים לא כמו שצריך. אמרתי לך, "תגיד להם שכרגע אתה עובד על הדברים הבסיסיים ובסופו של דבר תגיע גם לפרטים".

כך גם בקשר לכיפה על הראש, לתפילות בבית הכנסת ולזמן אותו הקדשת ללימוד התורה. ניסיתי לגרום לך להאט את הקצב, לנוע קדימה בהתמדה ובבטחה. מדוע? כיוון שלא רצית להרגיש שאתה כלוא בקופסה.

טוב, לא ממש קופסה, אבל בגדים כבדים ונוקשים. כמו טיילן מתחיל, כל מכשיר אפשרי תלוי מתרמילך העצום, המכותף על-גבי שכבות רבות של התרמילאים המנוסים ביותר – ואתה בקושי מסוגל לזוז סנטימטר קדימה.

אני מבין מדוע עשית זאת. אתה רואה אחרים נעים קדימה בקלות יחסית עם כל הציוד של המצוות. אתה מתרגש, ובהתלהבותך אינך רואה מדוע עליך להישאר נמוך מהם על הסולם. אולי אינך רואה מדוע לא תוכל להיות אפילו גבוה מהם.

קודם כל, תן לי לומר לך משהו על סולמות: בכל מה שקשור ליהדות, אין כל חשיבות לגובה שאתה נמצא על הסולם. אין זה חשוב כמה גבוה אתה נמצא, אלא באיזה כיוון אתה נע. אם מי שנמצא למעלה יחליק למטה, הוא יהיה נמוך יותר ממי שזה-עתה אחז בשלב הראשון של הסולם.

בתלמוד ישנה שורה האומרת "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו"1 , כלומר אין לו ציפיות לא מעשיות ממך. הוא לא נגדך. הוא מבקש ממך את מה שאתה מסוגל להגיע אליו עכשיו, בהתאם למקום שבו אתה נמצא בחייך ממש עכשיו. אינך נמדד בהשוואה למשה או לרבי שמעון בר יוחאי או לבעש"ט. אתה נמדד לפי יכולותיך שלך, לפי מצבך כיום, ותו לא.

תאמר, "אבל זה שלמטה לא שומר על כל המצוות! תסתכל על ספרי ההלכה! הוא ממש חוטא!"

זה לא נכון. כל עוד הוא נע למעלה, בקצב שלו, והוא מבצע את הדברים הבסיסיים, הוא עושה מה שאלוקים רוצה ממנו. רק כאשר הוא מתחיל להיחפז, הוא עלול לאבד את הסטטוס הזה – כיוון שהחיפזון עלול להרוס כל מה שהוא השיג עד עכשיו.

למעשה, זוהי הלכה מפורשת: אסור להחזיק חמץ בפסח בבית. אך מה עושה אדם שמגלה חמץ באמצע החג? אם הוא מותיר את החמץ ברשותו, הוא עובר עבירה. אך אם הוא עסוק בשריפת וביעור החמץ, למרות שהחמץ עדיין לא נשרף – הכול בסדר.

כך גם במקרה שלך: כל עוד אתה נמצא בדרכך למעלה, ולוקח על עצמך ככל יכולתך, צעד צעד, בהדרגה – אתה 100% בסדר. למעשה, אתה נמצא גבוה יותר מאדם דתי שכל חייו שומר על מצוות הדת, אך לא התקדם במאום ביומיים האחרונים. גם הוא צריך לנוע תמיד למעלה מדי יום, בצעדים גדולים לפחות כמו אלו שלך.

שנית, הבה נבחין בין שאיפות לבין ציפיות. תמיד שאף ליותר משאתה מסוגל להשיג. אם אתה קפצן משוכות, השתדל לקפוץ גבוה ככל האפשר. אם אתה נהג מכוניות מרוץ, הצב לך למטרה לנסוע מהר ככל האפשר. אם אתה יהודי, הצב לך למטרה להיות דגול כאברהם אבינו, טהור כמו שרה אמנו. זה טוב, זה בריא וככה אתה נע קדימה. מה שלא בריא הוא כשאתה מתחיל לצפות מעצמך את הדברים הללו ולהלקות את עצמך על כך שעדיין לא הגעת אליהם. השאיפות הן טובות, אך הציפיות הן אנוכיות טהורה.

כשאתה רוצה שמערכת הג'י-פי-אס שלך תנווט אותך לאנשהו, הדבר הראשון שהיא צריכה לדעת היא היכן אתה נמצא ברגע זה. עכשיו אתה כאן. אתה, עם כל המטען שלך: הרגליך הטובים והרעים, ניסיון חייך והגישות שניסיון זה טיפח בך, הזיכרונות שלעולם לא יימחו מתודעתך, לטוב ולרע; כישרונותיך והמיומנויות שרכשת, שכעת צריכים כולם לשמש אותך בכיוון הנכון; הדמיון המופלא שלך, שאפשר לרתום אותו כדי ליצור דברים נפלאים שכולם ירוויחו מהם; אתה, עם כל המוגבלויות הכרוכות בחיים על כדור הארץ כאדם.

יש ימים בהם אתה יכול לעוף גבוה. ויש ימים בהם מותר לך להגיד, "הנה, קמתי והתלבשתי וגם זה משהו טוב". כשאתה יודע היכן אתה נמצא, מי אתה וכמה קטן אתה באמת, כל צעד קדימה הוא קפיצה גדולה. אפילו המעידות הופכות לחלק מן הטיפוס למעלה – כי אתה אומר, "אני יודע מי אני, ולא מפתיע שאני עומד להיכשל פעם בכמה זמן. תנו לי ללמוד מהטעויות ולשוב אל הסולם."

חגוג כל מצווה שאתה עושה, ואז אף אחת מהן לא תיתן לך הרגשה שאתה כלוא בקופסה. בורא עולם יחגוג ביחד אתך. זה כל מה שהוא באמת רוצה ממך – שתקיים את המצוות הללו בשמחה, בחיות ועם כל כולך. זו הדרך לנוע קדימה, תוך שאתה חוגג כל התקדמות זעירה, כמו פעוט העושה את צעדיו הראשונים, כמו האופן שחשת כאשר רכבת לראשונה על אופני ללא גלגלי עזר. מה הטעם בצבירת מצוות כמו סוחר ממולח הקונה את כל השוק, אם אף אחת מהן לא הופכת לחלק ממך, כמו נעל טובה שמתאימה לרגל? ההנאה מכל צעד שאתה עושה היא מה שגורם לכל העניין לחדור עד לשד עצמותיך. כך תקנה בעלות על דרך חייך החדשה, כך שתוכל לבנות ממנה בית ומשפחה נפלאים.

לא קיימות קופסאות, רק עוד ועוד סיבות למסיבות.

בוא נעבוד ביחד על תוכנית הגיונית וסבירה. נבדוק ונראה מה עליך לעשות עכשיו, ומה מוטב שלא תעשה בינתיים, אלא תדחה לשלב מאוחר יותר. בוא נדבר על הדברים הבסיסיים – על הכללים הבסיסיים לשמירת השבת, על כשרות בסיסית, על עניינים בסיסיים בין בעל לאשתו. בוא נתחיל מחדש, והפעם – באמת.