בפעם השנייה ששמעתי על "השליח בשחקים", זה שעוזר לשלוחי חב"ד לשנע חבילות מהארץ לחו"ל, הבנתי שיש כאן סיפור מעניין.
בסופו של דבר את השליח עצמו – קוראים לו עודד שפירא, אם שאלתם – לא תפסתי, בגלל שהותו הרבה באוויר וגם כי בכלל הוא מעדיף להצטנע, אבל היה מי שהציע לי לשמוע את סיפורה של אשתו, גיתית, שהיא זו שגרמה לעודד להיות השליח בשחקים.
בסיפור הזה אולי לא תמצאו חיים מסעירים והרואיים, אבל המסר שעולה ממנו מעניין וחשוב הרבה יותר.
ילדת חוץ
גיתית נולדה בפתח תקווה לפני חמושים ושמונה שנה. הוריה נפרדו כשהייתה רק בת חמש, והיא הועברה עם אחותה הגדולה להתגורר כ"ילדות חוץ" בקיבוץ. בתרגום לעברית עכשווית, "ילדי חוץ" הם ילדים שהועברו להתגורר בקיבוץ אך לא היו ילידי הקיבוץ. הם ישנו יחד עם ילדי הקיבוץ המקומיים, אכלו יחד ולמדו יחד, אבל כמי שחיפשה בית חם, עבור גיתית זו הייתה תקופה קשה, שבמבט לאחור גם עיצבה את דמותה.
"קודם כל", היא מספרת, "הייתי קטנה ומרדנית והתנגדתי לכל מרות ומסגרת. הוסיפה לכך העובדה שמאד לא אהבתי את זה שהייתי צריכה לחלוק את הדברים שלי עם ילדים אחרים ולישון ללא בית".
אלוקים שומע אותי
גיתית ואחותה גדלו בבית מסורתי. ההורים לא היו דתיים, אבל האווירה שעוד הספיקה לספוג בבית לפני שהתפרק הייתה של חגיגת חגים בצוותא, קידוש בשבת וכבוד גדול לאלוקים. המעבר לקיבוץ – למרות התחושה הטעונה והקשה באופן אישי והסביבה הכפרנית – לא עמעם אצלה את התחושות האלו, אלא רק חיזק אותן.
תתפלאו, אבל כבר כילדת קיבוץ בת שבע גיתית זוכרת את עצמה מנהלת דו-שיח ארוך עם אלוקים. "זה היה משהו פנימי ועמוק. לא בסגנון של לבכות על מצבי או לדרוש דין וחשבון ולשאול שוב ושוב 'למה דווקא אני?', אלא פשוט במובן של בקשה ממשהו גדול ממני שישמור עליי וייתן לי את מה שצריך. ידעתי שאלוקים שומר עליי, שהוא שומע ומקשיב לי".
זו כנראה הייתה אחת הסיבות לכך שאז, כילדה קטנה, אמרו לה חברים לכיתה שיום אחד היא עוד תחזור בתשובה – תופעה די נדירה באותם ימים. "אני זוכרת את עצמי כילדה בכיתה ג' מתרה בפני חברים לא לעשות שטויות כי יש דין וחשבון לכל דבר... הרצון לצדק ולחיפוש אחרי משהו עמוק יותר בלט אצלי וגרם לסובבים להבין שהוא עוד יביא אותי למחוזות רחוקים".
התחושה הזו תורגמה בגיל מאוחר יותר לרצון לעשות שליחות למען עם ישראל ולרדוף אחר צדק למען הזולת. שמירת המסורת באופן מעשי אמנם נחלשה עם השנים, אבל כמה מצוות גיתית המשיכה לקיים בכל מצב ובכל שלב של חייה.
דוברת ועיתונאית
מיד לאחר שחרורה מהצבא, בסוף שנות השבעים, היא הפכה להיות דוברת ארגוני הסיוע ליהודי ברית המועצות ואסירי ציון, שפעלו אז בכל הכוח. "הרגשתי שכל יהודי ברית המועצות על הכתפיים שלי. פעלתי בכל הכוח והלהט, נטלתי חלק פעיל בישיבות סודיות במשרדי הממשלה בנושא, ולמעשה הייתי אז הדוברת הצעירה ביותר בארץ של ארגון ממשלתי כלשהו", היא אומרת, ומזכירה שתפקיד הדובר באותם ימים היה נדיר ומשמעותי הרבה יותר מהיום, כשכל ארגון קטן מחזיק דובר במשרה מלאה.
אבל בגיל שלושים ואחת, לאחר שמונה שנות דוברות שורות הצלחות תקשורתיות, היא הרגישה סלידה ממלחמות הקרדיטים המכוערות והחלה לחפש את שליחותה במקום אחר, עד שמצאה אותו באגף יחסי הציבור וההוצאה לאור של עיתון "מעריב", שהיה אז העיתון החזק במדינה.
"גם שם חיפשתי את המקום שבו אוכל לתרום לעם ישראל ולערכים שבהם האמנתי. החזקתי בכך עשר שנים, אבל כשהעיתונות הפכה להיות צהובה ואלימה יותר ויותר, וכוח ההשפעה שלי הלך והתפוגג, עזבתי את בית מעריב".
להכניס את אלוקים הביתה
בדיוק באותה תקופה עברה גיתית הליך ארוך וקשה של גירושין. גם כאן, כמו בילדותה, היא לא נשברה או ניסתה להבין למה זה מגיע לה, אלא הפכה את הירידה הזו לעלייה גדולה. "עלייה שהחלה אז ושלא עומדת להסתיים", היא מבקשת להבהיר.
"ליהודי מאמין יש תמיד הבנה שהוא רק חלק קטן בעולם, שהוא אף פעם לא לבד ושגם כשנראה שהמצב רע וקשה, האמת היא שמדובר בחלק מתוכנית גדולה וטובה הרבה יותר. כך הבנתי אז שהתקופה שלאחר הגירושין היא הזדמנות לעצור את החיים ולעשות בדק בית, לבדוק במה לא הייתי בסדר ומה יש לי לתקן. הבנתי שכאשר אבנה את פרק ב' בחיים, הוא ייראה שונה לחלוטין. במבט לאחור, לא באמת היו לי ערכים משפחתיים, לא ניהלנו בית יהודי על פי התורה – והגירושין היו הזדמנות לתקן זאת".
במקביל, באותו זמן קרוב משפחה שלה עבר תהליך דומה של חיפוש עצמי ורצון לתקן את עצמו, והשניים היו יושבים יחד ולומדים יהדות. יום אחד הוא הציע לגיתית לבקר בכפר חב"ד, ובמהלך הביקור הם נכנסו לבית 770 – העתק ביתו של הרבי מליובאוויטש שנבנה בכפר חב"ד בשנת 1986. שם הם פגשו את הרב גרשום אוחנה, שקיבל את פניהם, לקח את מספרי הטלפון שלהם ומדי פעם היה מתקשר ומתעניין בהם, ומחזק אותם במסרים יהודיים לחיים. זה גרם לגיתית להתמקד עוד יותר בדרך שבה בחרה.
בנקודה זו גיתית חוזרת להחלטות שלה בנוגע לעתידה. "הבנתי שבבית הבא שאבנה אכניס את הקדוש ברוך הוא כשותף מלא, ושאחרת לא אצליח. עשיתי זאת משתי סיבות. ראשית, למדתי בתורתו של הרבי שהתנהגות לפי הדרך שתורת החיים שלנו מתווה לנו גורמת לאדם לבטל את עצמו מול הבורא, מה שעוזר לו גם לבטל את האגו שלו מול בן הזוג. ושנית, השכל והרצון המשותף של בני הזוג לא מספיקים, וכדי ליצור בית יציב צריך משהו גדול יותר משניהם שיחבר ביניהם".
ואכן, תקופה קצרה אחר כך היא פגשה את עודד שפירא, חבר ותיק שלא ראתה שנים רבות, ולאחר היכרות מחודשת השניים החליטו להתחתן.
"הרבי ובעל התניא הרימו אותי"
באותה תקופה החלה גיתית להשתתף בשיעור שבועי בספר התניא, ואז החל שלב ג' בחייה: השינוי בה הפך למשהו עמוק הרבה יותר. היא החלה לנהל חיי תורה ומצוות בצורה מלאה.
"בכל יום אני מודה לאלוקים שנתן לי את ספר התניא ואת תורתו של הרבי. גם הרבי וגם בעל התניא פשוט הרימו אותי והעבירו אותי לצד השני של המדרכה. עד אז, למרות שהייתי 'בעניינים', הסתכלתי על העולם הפוך. עמדתי על הראש ולא על הרגליים. הכול הגיע בכוח, במאבק, במלחמות. הייתי עסוקה בלתקן ולחנך את כולם מלבד את עצמי. כשנפגשתי עם ספר התניא, קיבלתי לראשונה כלים מדהימים להסתכל על העולם בצורה נכונה. מאז אני אסירת תודה ומאושרת על שאני כל כך יקרה לאלוקים, שהרים אותי ובחר בי וכיוון אותי לשנות את חיי".
שיעורים של התרוממות רוח בכפר טרומן
גיתית הבינה שהיא רוצה להעביר את הטוב הזה לכמה שיותר אנשים, ולשם כך הקימה בכפר טרומן, שנחשב יישוב לא דתי, ארבעה שיעורים שבועיים שקנו להם שם של חוויה רוחנית טהורה, ומגיעות אליהם עשרות נשים מכל הארץ.
"כשלמדתי בשיעור תניא את המושג "טבע הטוב להיטיב", החלטתי יחד עם כמה חברות להקים ארגון בשם הזה, שיביא לאנשים את אלוקים, שהוא 'טבע הטוב', וגם יביא להם טוב גשמי... במסגרת הזו הקמתי את מערך השיעורים לנשים. טובי המרצות והמרצים של חב"ד מוסרים כאן שיעורים, והמשתתפות מרגישות לכמה שעות באווירה מיוחדת.
"אנחנו עושות גם פעולות טובות למען הזולת. בטרומן יש היום שינוי גדול לטובה, והכל באהבה ובהבנה. אף משתתפת לא מרגישה שהיא הגיעה למקום של כפיה, אלא למקום שבו כולנו מחפשות את הטוב האינסופי כפי שהוא בא לידי ביטוי בתורת החסידות – בשיחה, בלימוד ובהתוועדות משותפת. יש כאן את נקודת האמת".
פרחי באך עם קצת חסידות
במקביל, כבר עשר שנים גיתית עוסקת לפרנסתה בטיפול רגשי בפרחי באך, טיפול פרטני וזוגי שנעשה בקליניקה שבנתה בסמוך לביתה. גם פה, בטח לא תתפלאו, היא משלבת את דרך החסידות.
"טיפול בפרחי באך הוא טיפול פנימי ורגשי. אני משלבת בו הדרכה בעבודה פנימית לפי היהדות. מלחמה בנקמנות, התגברות על מרירות, ויתור על האגו, מלחמה בעצבות או בכעס ועוד. טיפול חייב להיות משולב עם 'טיפול יהודי', כזה שמחובר עם רוחניות ושמדבר על הנשמה האלוקית הייחודית. המטופלים שלי יוצאים מכאן עם ערך מוסף", היא אומרת.
כשאני שואל האם היא מסבירה לפני כן במה מדובר ומה התגובות שהיא מקבלת, היא מסבירה שאנשים מגיעים אליה מידיעות שעוברות מפה לאוזן, יודעים שהיא משלבת משהו עמוק יותר בטיפול וחלקם הגדול מגיע בגלל זה. "אנשים צמאים לאלוקים והם מחפשים את זה", היא קובעת.
השליח בשחקים
ומה עם "השליח בשחקים"?
בעלה של גיתית, עודד, קברניט שנים רבות בחברת אל על ובנו של טייס הניסוי הידוע דני שפירא, נדבק רק חלקית בהתלהבות של אשתו. בפועל הוא לא ממש שומר חיי תורה ומצוות, אבל מכבד את חייה, משתתף בשיעורי תניא ונדבק ממנה ברצון לעשות טוב ולתת יד להפצת היהדות.
החיים לצד גיתית הניעו אותו להיות מה שגיתית מכנה "השליח הגדול ביותר של חב"ד בשחקים", בצורת עזרה לשלוחי חב"ד ביעדים אליהם הוא טס בתכיפות – בהעברת חבילות מוכנות או אפילו בהשגת מוצרים הכרחיים עבורם.
כתוב תגובה