דנכרי אדעתיה דנפשיה כו' כן פסק הרמב"םא . ואף הרא"שב לא נחלק עליו אלא גבי עיבוד עורות לשם ספר תורה, כיון דאין צריך לחשוב לשמה אלא בתחילת העיבודג זה יעשה הנכרי על דעת ישראל המלמדו ומזהירו על כך, אבל גבי טווית ציצית, דכל הטוויה צריכה להיות לשמהד הוי דומיא דכתיבת הגטה דמודה ביה הרא"ש דנכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד, עיין ברא"שו . וזהו טעמו של הב"ח שפסק ביורה דעה סימן רעאז דבדיעבד כשר אפילו בלי סיוע הישראל, ובסימן ידח כאן פסק דלא מועיל אפילו בדיעבד בלי סיוע הישראל. ומלשון הש"עט אין ראייה כלל, שהרי בבית יוסף סימן לבי מבואר להדיא דאפילו לדעת הרא"ש פסול בלא סיוע הישראל, ואף הדרכי משהיא לא חולק על זה אלא על כרחך צריך לומר דהש"ע קיצר כאן וסמך על מה שכתב בסימן לביב , שמשם נלמד דין זה בבית יוסףיג .