הצלילים המרגשים העולים מהאקורדיון העתיק של דוד צבי ויינקרנץ בן ה-73, תופסים את האוזן ואת תשומת הלב כבר מהרגע הראשון. אי אפשר לפספס שלא מדובר "בעוד" מוזיקה או נעימה כזו או אחרת אלא במנגינות עתיקות יומין ומרגשות, שמי שמפיק אותן עושה זאת עם כל הרגש והנשמה.

מספר המשתתפים באירוע הגדול ביותר שעליו מופקד ויינקרנץ מידי שנה עומד על לא פחות מחצי מיליון אנשים – מספר המשתתפים הממוצע המגיע מידי שנה להשתתף בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון. ויינקרץ עומד שם כבר 41 שנים והוא מנגן במשך קרוב ל-30 שעות כמעט רצופות מלבד 4 שעות הפסקה בבוקר. "מידי שנה אני מתחיל לנגן כבר בשעות הצהריים בתהלוכה המפורסמת היוצאת כבר מאות שנים מצפת למירון, מנגן במירון כל הערב והלילה, ורק בבוקר מתפלל שחרית במניין ותיקין (המניין המוקדם ביותר שניתן) והולך לישון לשלש שעות שאחריהן אני ממשיך לנגן ברצף עד השעה 10 בלילה".

אם לא שמעתם על ויינקרנץ, בטוח שמעתם אותו מנגן בל"ג בעומר במירון. ואם גם במירון לא שמעתם אותו, בטוח יצא לכם לשיר את שירו המפורסם שהפך ללהיט ברחבי העולם – "יברכך ה' מציון".

"האמת היא שבגלל השיר "יברכך" שהלחנתי והפקתי לראשונה בשנת 1970 התפרסמתי וכך נעשה השידוך ביני לבין מירון. זה היה הקטליזטור שגרם למוסא ברלין שמנגן במירון בקלרינט כבר 55 שנים, לפנות אלי ולהציע לי להיות חלק מההרכב המונה רק שלשה כלים – מוסא עם הקלרינט, אני עם האקורדיון וחבר נוסף בכלי אחר".

הסבא מדליק בקרקוב, הנכד מנגן במירון

כשדוד צבי קיבל את ההצעה לנגן במירון לא היה מאושר ממנו. "זו היתה סגירת מעגל אישית עבורי. נולדתי בקרקוב שבפולין ועליתי לארץ בגיל 4, ותמיד עבר במשפחתנו הסיפור על הזכות של סבי שהיה עורך בכל ל"ג בעומר הדלקה מרכזית בבית הכנסת של הרמ"א (רבי משה איסטרליש) בקרקוב לזכותו של רבי שמעון בר יוחאי. תמיד כאב לי שהמסורת הזו נפסקה ולכן שמחתי לפתוח מעגל חדש שקשור למסורת המשפחתית הנפלאה הזו. אגב, אני עדיין מבקר מידי פעם בפולין להופעות בקהילות היהודיות, ובכל פעם אני משתדל לפקוד את ציונו של הרמ"א, מזכיר לו שסבא שלי "שימח" אותו... ומבקש ממנו להתפלל עלי ועל משפחתי בזכות זאת".

ההופעה שלו במירון נעשית חינם אין כסף אבל ויינקרץ מתעקש שאת התשלום שלו הוא רואה במזומן. "העובדה שאני יכול להגיע כל שנה מחדש, לנגן לכבוד רבי שמעון ולשמח כל כך הרבה יהודים, לצד העובדה שאני בריא ושמח, זה התשלום הטוב ביותר. בכלל, אי-אפשר לתאר את המראה המרהיב של רבבות הרוקדים לנגד עיניך לכבודו של רבי שמעון. זו תחושה עילאית של אחדות, בלי הבדלי מעמדות, עדות ומגזרים."

יש משהו שמרגש אותו במיוחד, הוא אומר. "כשאנשים מגיעים אלי עם תמונות מלפני עשרות שנים בהן אני נראה מנגן ב'חאלקה' (התספורת הראשונה) שלהם והם מבקשים ממני לנגן גם ב'חאלקה' של הילדים שלהם. בכל פעם מחדש הלב שלי גואה מהתרגשות".

בבית הכנסת המרכזי הגדול ברובע היהודי בקרקוב, עם החזן בן ציון מילר
בבית הכנסת המרכזי הגדול ברובע היהודי בקרקוב, עם החזן בן ציון מילר

ניגונים מהשטעטל

דוד צבי לא מנגן רק במירון. הוא מסתובב ברחבי הארץ והעולם ועורך הופעות, "עם מנגינות יהודיות ישר מהשטעטל". הוא עצמו רואה בהופעות אלו לא רק הנעמת זמנו של הקהל אלא בעיקר כדי לעורר בהם גם את הנשמה היהודית החבויה.

"עבורי, המדד להצלחה של הופעה הוא כמה יהודים ייגשו אלי אחר כך בעיניים דומעות ויגידו לי תודה. האמיצים שביניהם גם מחבקים אותי ואומרים שזה עשה משהו לנשמה היהודית שלהם. מוזיקה יהודית עתיקה מה'שטעטל' או ניגונים של חצרות חסידיים שמנוגנים בצורה הנכונה יכולים להעיר נשמות יהודיות הרבה יותר מהרצאות או דרכים אחרות. במוזיקה יש משהו מיוחד שפותח סתימות ומסיר אבק".

אני מבקש לשמוע סיפורים ספציפיים, והוא נזכר בשני סיפורים מרגשים.

"אני מתנדב פעמים רבות להופיע במרכזים רפואיים ובתי אבות. פעם אחת הופעתי במחלקה הגריאטרית של תל השומר, וניגנתי ניגוני שמחה אבל כיוון שמדובר באנשים סיעודיים שחלקם גם משותק, לא ראיתי תגובות מהקהל. פתאום קיבלתי כאילו הבזק מהשמיים שאמר לי "הם יהודים מבוגרים, תנגן להם ניגונים שהם גדלו עליהם מה'שטעטל'". התחלתי לנגן את ה'אידישע מאמע' וניגונים מחצרות חסידיות בהונגריה, רומניה ופולין והמאושפזים שהיו ללא תנועה התחילו לזוז ולרעוד. הבנתי שהצלחתי לשמח אותם ולנגוע בנקודה הכי עמוקה אצלם. הרופאים שהגיעו למקום וראו את התגובה של אותם קשישים לא האמינו למראה עיניהם וביקשו ממני לבוא וללמד אותם ניגונים עתיקים כדי שגם הם יוכלו להגיע ללב המטופלים שלהם".

הסיפור השני קשור ל"מסע חובק בלקן" שנערך בחנוכה לפני שנתיים ביוזמת שליח חב"ד ורבה הראשי של אלבניה, הרב יואל קפלן. המסע כלל תחנות בנקודות רבות בבולגריה, אלבניה, יוון, מקדוניה וקוסובו.

"עוד לפני שאני מגיע לנקודה העיקרית בסיפור שלי, אני רק רוצה לספר לך שבאלבניה הדלקנו את הנר השישי בלשכתו של נשיא אלבניה, בהשתתפות כל ראשי הדתות, השרים והסגל הדיפלומטי. בסיומה של ההופעה, ניגש אלי נשיא אלבניה שחלה בדיוק באותה תקופה בסרטן ואמר לי 'כבוד האקורדיוניסט, אני רואה שאתה יהודי דתי שמחובר מאוד לנשמה ולזהות שלך. כשתחזור לירושלים, אני מבקש שתיגש לקיר התפילה שאליו הולכים כל היהודים ותתפלל עלי שאבריא'..."

משם הם המשיכו לסלוניקי שבצפון יוון ועברו מקהילה אחת לשניה – בהם דוד צבי ניגן בעיקר ניגונים בלאדינו, השפה המסורתית של יהודי יוון.

"באמצע הדרך הרב קפלן הצביע על מבנה גדול ששייך לעסק מקומי וביקש שניכנס אליו. לא הבנתי מה הוא מחפש שם אבל הוא הבהיר לי שלא אפסיד. נכנסו יחד למקום והובלנו ללשכתו של מנכ"ל החברה שקם וחיבק אותו ממושכות. הצבנו חנוכיה, הדלקנו נרות ובאמצע ההופעה הקטנה שלי במשרדו, היהודי נשבר פתאום והתחיל לבכות ללא הפסקה. אחרי שהוא נרגע הוא הודה לנו נרגשות וליווה אותנו החוצה. רק ברכב הרב קפלן סיפר לי שמדובר ביהודי שעזב את אשתו ומשפחתו לטובת אישה מקומית שהכיר. אני בטוח שהמוזיקה הזו עוד תגרום לו לשוב לעמו למשפחתו".

לנגן עם האקורדיון לפני המשיח

השיחה נמשכת, והזכרונות ממשיכים לעלות.

"אם כבר דיברנו על סלוניקי... אני מרגיש קשר מיוחד לעיר הזו.

"אבי מגיע מלודז' ובצעירותו הוא נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ. בשנת 1943 הגיע משלוח של יהודים מסלוניקי לאושוויץ ואבא שלי שידע להיכן מובלים האנשים, ראה יהודי נמוך קומה, חלש ונכה והבין מה יהיה גורלו. באומץ נדיר הוא משך את היהודי הזה לכיוונו והסתיר אותו מאחריו. גם בשעת המסדר הוא הצליח לשמור עליו וכך הצליח להבריח אותו לצריף שלו בבירקנאו, שם הוא נתן לו לישון יחד איתו על הדרגש שלו.

"אבא שלי הבין שהחיים של אותו יהודי תלויים בו ולכן מידי יום הוא נתן לו חצי ממנת האוכל שקיבל. זה נמשך כך שמונה חודשים עד שהגרמנים הוציאו אותם מהמחנה ודרכיהם נפרדו. ההורים שלי מעולם לא סיפרו לנו מה היה בשואה, אבל בכל שנה בליל הסדר, אבא שלי היה מספר לנו את הסיפור הזה ואומר לנו 'למרות שכל המשפחה שלי נספתה בשואה, תודה לא-ל שזכיתי להינצל מהתופת, לעלות לכאן ולהקים משפחה, ואני בטוח שזה בזכות אותו יהודי סלוניקאי שעזרתי לו לחיות במשך שמונה חודשים'. לכן יש לי רגש חם לסלוניקי, ובכל פעם שאני מבקר בה ומנגן בפני היהודים הזקנים, אני בוכה יחד איתם מחדש"...

מעבר לקו משתרר שקט ואני מבין שעבור ויינקרנץ מדובר בכל פעם מחדש שהוא מספר זאת, מדובר ברגעים מרגשים.

אחרי כמה שניות הוא מתאושש ואומר בקול "אבל זה כלום. אמנם כדור שני לניצולי שואה תמיד 'אסחב' את המשקעים האלו יחד איתי, אבל אני אופטימי לקראת העתיד. בכל שנה, כשהייתי רואה את הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל מגיע להילולת רבי שמעון בר יוחאי, הייתי יורד מהבמה ומנגן לכבודו כשהוא והאנשים סביבו רוקדים לכבוד התנא האלוקי. בשנה השלושים ושלש שלי במירון – שנת הל"ג, בנו של הראשון לציון, הרב שמואל אליהו ביקש ממנו שיברך אותי. הוא הרים את המקל המיוחד שהיה מלווה אותו במירון שקיבל מדודו הרב סלמן צדקה וביקש מכל הסובבים לענות אמן על הברכה שלו: "יהי רצון שבזכות זה ששמחת את רבי שמעון, הוא ימליץ טוב בעדך שתנגן עם האקורדיון שלך לפני משיח צדקנו".