אם הייתם מספרים לאיש העסקים התאילנדי שיצא ממכונית השרד שלו, כדי להקטיר קטורת לפסל במרכז הקניות בבנגקוק, שהמעשה שלו ישנה ב-180 מעלות את חייו של הבחור היהודי מנתניה שעמד מולו, הוא לא היה מאמין. אבל מסתבר שההשגחה הפרטית שמלווה כל אדם בחרה באירוע הזה כאירוע ששינה את חייו של משה אלון.

מקזבלנקה לבנגקוק...

משה נולד לפני 53 שנים בקזבלנקה שבמרוקו. הוא נולד באמצע המסע של הוריו לארץ הקודש שיצא שנה לפני כן ממרקש והסתיים רק שנה אחר כך בנתניה. משה גדל בבית "עם אווירה יהודית חזקה" אבל העובדה שבגיל 12 נשלח ללמוד בפנימייה חקלאית בזיכרון יעקב גרמה לו להשאיר את הדת מאחוריו תוך תקופה קצרה, והוא פתח בחיים חדשים משלו.

כשבגר התגייס ולחם במלחמת שלום הגליל, ולאחר שלש שנות שירות מפרך, החל לעבוד במפעל לליטוש יהלומים ברמת גן לשם הגיע בעקבות מודעה בעיתון. הבחור הצעיר והחרוץ הדהים את מעסיקיו והוא נשלח על ידי החברה לעבודות מטעמה בחו"ל. בתחילה הוא נסע לגרמניה וכמה שנים לאחר מכן, בשנת 1991, התבקש לנהל מפעל שנפתח מטעם החברה בבנגקוק בירת תאילנד.

"הגעתי לעבודה כשאני רעב להצליח כדי לצאת ממעגל העוני שבו הייתה משפחתי. הייתי רציני, התקדמתי ורכשתי ידע וכך נשלחתי בגיל 28 לבנגקוק".

קהיליית העסקים במדינה רק החלה לקרום עור וגידים וכיוון שבבנגקוק כמעט ולא התגוררו יהודים, בתי חב"ד במדינה עוד לא נפתחו, כך שמשה לא מצא סביבה יהודית באיזור. ואז הגיעה נקודת המפנה.

"זה היה שנה וחצי אחרי שעברתי לתאילנד, וניצלתי את יום השבת כדי לצאת לסידורים ולקניות. המצב האישי שלי היה מושלם בעיני באותם ימים. הייתה לי משרה יפה, הרווחתי סכומים גדולים והרגשתי אדון לעצמי. אבל באותה שבת משהו השתנה: ראיתי אדם בעל חזות מכובדת יורד מרכב שרד שהביא אותו, עומד בסמוך למקדש הבודהיסטי שהיה במקום, משתחווה לפסל ומדליק קטורת. זה הימם אותי. משום מקום צפו בי פתאום זיכרונות אישיים מארץ ישראל ומחיי כילד דתי וכעסתי על עצמי. נזפתי בעצמי 'איך יכול להיות שהגעת לפסגה ואתה מרגיש אדם חופשי ושוכח מאלוקים שהוציא את עם ישראל ממצרים, נתן להם את התורה וקידש אותם במצוותיו? תראה לעומתך את התאילנדי הזה שלמרות המעמד שלו לא שוכח את הצד הרוחני'".

"החלטתי להתחיל לשמור שבת"

משה היה נסער ובאותו רגע החליט לעשות שינוי בחייו. "בלי לחשוב פעמיים החלטתי שאני מתחיל לשמור שבת כהלכתה. הגעתי לדירה שלי ושלפתי ממנה כיפה וסידור שהיו מונחים שם מבוישים מאז שעזבתי את משפחתי וטסתי לתאילנד. אמא שלי שמה אותם בתיק כדי שילוו אותי ויהיו לצדי אם אחליט להשתמש בהם. מאוחר יותר היא סיפרה שהתפללה מידי יום שאגלה אותם ואעשה בהם שימוש.

"פתחתי את הסידור ולא הפסקתי לקרוא ממנו. ניסיתי לשחזר את התפילות שלי כילד בבית הכנסת ולא הצלחתי, אבל התפללתי לאלוקים מעומק הלב. למחרת הלכתי לבית כנסת לאנשי עסקים שפעל בבית מלון בסביבה והשינוי בחיי נכנס למסלול. התחלתי להניח תפילין מידי יום בבית הכנסת, ללכת עם כיפה באופן קבוע וללמוד מהספרים המעטים שהיו במקום. תקופה לאחר מכן גם השגתי קלטות וידאו ואודיו של הרצאות ביהדות והיום שלי התמלא בסדר יום יהודי".

אבל למרות הסביבה הנוחה שמצא, משה הבין שיותר מידי זמן הוא לא יוכל להמשיך בתאילנד ואחרי 4 וחצי שנים עלה לישראל והתחיל ללמוד בישיבה בצפת.

החברים רוצים להכין יין, ומשה מתחבר לרעיון

כמה שבועות לפני חג-הפסח, פנו למשה חברים מהישיבה בה הוא למד והציעו לו להצטרף אליהם להכנת יין באופן עצמאי לחג הפסח. הם העדיפו לייצר יין לבד כדי להיזהר מחמץ בצורה מקסימלית.

אחרי שנתיים, משה ראה שהוא מתחבר לתחום והציע לחבריו להקים יקב שימכור יינות בכל ימות השנה, אבל הללו סירבו ודרכה של החבורה נפרדה.

"בפעם הראשונה שהתעסקתי עם עולם היין הבנתי שמדובר בעבודה שמתאימה לי. לא רק שהתאהבתי בטעם של היין, אלא שחיפוש במקורות הראה לי שיין הוא משהו רוחני ומיוחד מאוד והחלטתי שאני רוצה להתעסק עם עולם היין כמשהו קבוע".

אומר ועושה. משה המשיך ללמוד בכולל ובשביל "השלמת הכנסה" הקים יקב קטן שמכר מידי שנה כ-500 בקבוקים מתוצרתו לעשרות משפחות ברובע היהודי בצפת שהכירו אותו, אהבו את התוצרת וסמכו עליו.

אחרי עשר שנים למד משה קורס ייננות והתמקצע בנושא עוד יותר. ואז, ממצא מפתיע בחצר ביתו, גרם לו להרחיב את היקב בצורה רצינית.

"בין הקוצים של החצר המוזנחת מצאתי באחד הימים ארובה סגורה, אאליה חוברה משאבה ישנה שממנה טפטפו מים. התחלתי לחפור מסביב כדי לנסות להגיע למקור המים. מצאתי פתח ונכנסתי לתוכו עם נר שיאיר את דרכי וספר תהילים."

הוא הגיע לחלל מלא מים, והבין שמדובר במאגר מים ישן שהסתתר בחצר ביתו.

"במשך תקופה ארוכה רוקנתי את המים עם משאבה ידנית ואחר כך ניקיתי אותה מבוץ ומלכלוך כמעט אינסופיים. העבודה הזו ארכה כמה שנים ובסיומה, בתחתיתה של ארובה בעומק של 10 מטרים, גיליתי חלל מדהים בגודל 25 מטר שמתאים להיות בור שבו יאוכסן היין 'כדי להתבגר'. זו היתה עבודה מפרכת ובגלל שהבית שלי שוכן בלב הרובע היהודי, לא היה שייך להביא משאית שתשאב את המים. הכול נעשה בעשר אצבעותיי, אבל היה שווה כל דקת מאמץ".

הגודל של הבור מאפשר לאכסן בו לא פחות מעשרת אלפים ליטר, אבל בפועל, יקב הבוטיק של משה ששוכן על אדמות ספסופה - למרגלות מירון לצפת מניב כמות קטנה יותר. "כיום יש בחזקתי שטח של 14 דונם, שכל אחד מהם מכיל בממוצע כ-220 עצים" הוא אומר. אם תהיתם, בכל שנה מוציאים הענבים כמות שונה של יין, אבל כל ששה קילוגרם של ענבים מפיקים כשלשה ליטרים של יין.

הוא לא מתכנן בשלב זה להגדיל את התפוקה של היינות. "יהיה לי קשה להשתלט על היקב אם הוא יגדל יותר ואני מפחד לאבד את הייחודיות שלו"

להבריך לפי הקבלה

כשאני שואל את משה לסיום מה הייחודיות של היקב שלו, אני שומע אותו צוחק מהצד השני של הטלפון. "לשאלה הזו חיכיתי" הוא אומר. "מעבר לכך שמדובר ביין אמתי בלי תוספות של מעבדות, המיוחד ביקב שלי זו העובדה שהוא נעשה בקדושה. סיפור החיים המעצב שלי שהתרחש בתאילנד לימד אותי שכיהודי אני אמור לעשות כל דבר לשם שמיים ולעשות דרכו נחת רוח לבורא העולם". הוא שותק לרגע ואז ממשיך "האמת, זה דבר שמסובך להסביר בשיחת טלפון, אבל אם תרצה דוגמא, אני מבריך את עצי הגפן בצורה שמתאימה ללימוד הקבלה, בכך שהענפים הימניים שמסמלים את החסד עולים על השמאליים שמסמלים את הגבורה".

וכאיש צפת ברמ"ח איבריו חשוב לו להדגיש שהוא לא משקיע ביין רק בצורה קבלית כמתבקש למי שמתגורר בעיר שמסמלת יותר מכל את חכמי הקבלה, אלא שהוא מגדל אותם גם באזור הטוב ביותר בעולם. "בזוהר כתוב שהענבים בארץ ישראל הם הטובים בעולם ושענבי הגליל העליון הם הטובים ביותר בארץ ישראל" הוא מתגאה.