המסע המסתורי של ספר התורה מעיראק לרמת פולג

ניסן שריפי הוא איש שיחה מעניין. תחנות חייו רבות ומגוונות וכשהן מצטרפות לראיון אחד מתקבל סיפור משובח ומרתק.

גדל בשכונת מצוקה

שריפי נולד בקרית נורדאו שבנתניה לפני 49 שנים. "גדלתי בשכונת מצוקה שהייתה מקום של שממה מבחינות רבות, כולל מהבחינה הדתית. כמי שבא ממוצא של עדות המזרח לא פלא שזכיתי להיוולד בבית מסורתי, אבל המסורת שרווחה אז – הייתה משובשת: קידוש של ליל שבת ולאחר מכן נסיעה עם החבר'ה לבלות, תפילת שבת בבית הכנסת וטלוויזיה דלוקה בבית ועוד. אבל קודם לכן, עוד בהיותי בן 8 אירע המקרה שנטע בי את השורשים לשינוי בחיי שחל לאחר כ-12 שנה".

המקרה שעליו מדבר שריפי אירע בשנת 1975, אז הגיע לקרית נורדאו הרב מנחם וולפא, שנשלח על ידי הרבי מליובאוויטש להביא את אור היהדות לתושבי עיר החוף.

"הרב ראה בי מנהיג. הוא צדק, כיוון שהוא הצליח לגרום לי לאהוב את לימוד התורה וחיש מהר הפכתי בעצם לשגריר קטן של התורה... כבר בגיל 8 'סחבתי' עשרות ילדים מהשכונה לפעילות שערך. לזכותו של הרב וולפא יאמר כי מלבד העובדה שהוא גאון בתורה והיה יכול לפשט לנו דברים עמוקים בתורה הברורה והיפה ביותר. למדתי שם גמרא, תניא ומאמרי חסידות עמוקים וזה השפיע בי עלי לתמיד".

שריפי גם זוכר את האכפתיות של הרב וולפא, לא רק למימד הרוחני אלא גם לפן הגשמי. "הוא היה מביא לנו עוגות קרם... ותחשבו שמדובר בשכונת מצוקה של לפני 40 שנה. זה היה דבר שרק יכולנו לחלום עליו".

"אגב, את ההצלחה של הרב וולפא ניתן לראות גם באימפריה של תורה וחסד שהקים בנתניה ואת מאות המתפללים שפוקדים את בתי חב"ד בעיר – המשך ישיר לפעילות התורה והחסד שהוא התחיל לפני שנים".

סגן ישראל באגרוף

במקביל ללימוד התורה, המשיך ניסן בחיים חילוניים לחלוטין.

בגיל 12 הוא למד אגרוף אצל מאמן שעלה מרוסיה (ושברבות הימים הפך למורה של כל הידועים בישראל בענף האגרוף), ועם כוח הרצון שלו זכה בתואר סגן אלוף ישראל באגרוף. "התאמנתי הרבה, בפרט בשבתות, מתוך ידיעה ששליטה בשיטה כזו תביא לי מעמד בשכונת המצוקה, ושתעזור לי לשמור על עצמי בחיי הבוגרים".

עם גיוסו הוא סיים את הלימודים בתחום ועד מהרה מצא את עצמו מתבלט גם בצבא. "שנה לאחר גיוסי הפכתי להיות חובש קרבי ימי בכיר וליוויתי את פעילות השייטות השונות של חיל הים בפעולות בעורף האויב. רק אדגיש שכל ההפלגות שהשתתפתי בהן, נעשו אל מחוץ לגבולות ישראל".

בנקודה הזו אני מסתקרן ומבקש מד"ר שריפי להרחיב יותר על פעולות שהיה שותף להן, אבל הוא מבקש לשמור על חסיון בפעילות שעדיין אסורה לפרסום. "רק אוכל לומר שההפלגות האלו כללו חיסול מחבלים, הטמנת מוקשים, הטמנת קווי טלפון ופעולות מבצעיות רבות".

ההשתתפות שלו כחלק מהכוח הלוחם לא הייתה לחינם ובכמה מקרים הוא הציל את חייהם של החיילים שנתקלו בהתנגדות בצד השני. "המקרה שהכי זכור לי היה כשחייל נפגע במפרץ אילת מרסיס של פגז שנורה בטעות לפני שיצאנו לפעילות כלשהיא. הרסיס פגע בעורק הראשי – הפלמוריס – שנמצא בירך וממקום הפצע יצאה מזרקה של דם. אם 'המזרקה' הזו נמשכת 30 שניות, הפצוע יכול לסיים את חייו. הבנתי שאם אשים לו חוסם עורקים יצטרכו לקטוע את הרגל בשל אופי הפציעה, ולכן חסמתי את המקום עם אגרוף. הייתי צמוד אליו במשך כשעה, כולל כשהעבירו אותו באלונקה לסירת חילוץ ומשם למרכז הרפואי יוספטל באילת, וכך הצלתי את הן את חייו והן את רגלו. המעניין הוא שבגלל הלחץ החזק על המקום, היד שלי התאבנה ובמשך כמה שעות טובות לא יכולתי לפתוח את כף ידי".

גילה את היהדות באמצע המרחבים

ושם, 12 שנה לאחר שגילה את הקסם ביהדות, הגיע הפרק השני של הסיפור שהעלה אותו על המסלול והפך אותו לשומר תורה ומצוות באופן רשמי.

"השירות בחיל הים היה גם כך לא קל, כיוון שהייתי החייל המסורתי היחיד. לאורך שנים, האווירה בחיל הים הייתה רחוקה מאוד מכל מה שמריח יהדות. הפלגנו לפעילות מסוכנת מאוד, מסוכנת עד כדי כך שהיא נעשתה על טהרת ההתנדבות, כי היה מדובר באפשרות של 50% שהמשתתפים בה לא יחזרו בחיים. הסיכוי להצלחה היה די קלוש. הפלגנו כמה ימים והיה ניתן לחתוך את המתח שהיה באוויר. הבטחתי אז לקב"ה שאם אחזור בחיים אתקרב אליו ואתחיל להקפיד על שמירת תורה ומצוות. בכלל, ההפלגות במרחבים האדירים האלו גרמו לי להרגיש כמה הבורא גדול ואינסופי וכמה אנו קטנים ושבריריים. בכלל, בכל פעם שאני רואה את הים אני נזכר במזמור "ברכי נפשי את ה'... ה' אלוקי גדלת מאוד".

ואם כבר מזכירים את האווירה ששרתה אז בחיל הים, ד"ר שריפי מזכיר סיפור נוסף שהיה מעורב בו.

"בשנות ה-80, בכל ספינות הדבורים של חיל הים היו אוכלים בשר חזיר, ולא רק זה, הביאו אותו גם עם חלב (ציזבורגר המורכב מבשר חזיר וגבינה צהובה)... הייתה מגיעה אספקה קבועה לבסיס ישר ממזרע למטבח הבסיס. התחננתי למפקדים שיפסיקו עם זה או שלפחות יביאו לי מנה כשרה אבל לא היה עם מי לדבר והייתי צריך להביא אוכל מהבית. יום אחד, כשהייתי בחוף הים של נתניה ראיתי את הרב שלמה גורן עושה ריצה על החוף. פניתי אליו וסיפרתי לו מה קורה בחיל הים. הוא לא האמין למשמע אוזניו אבל אחרי שהשתכנע שאני דובר אמת ביקש ממני לשלוח הודעה למשרדו עם הפרטים הבסיסיים. כשקיבל אותם, הוא הלך למשרדו של מפקד חיל הים, נשכב על הרצפה והבהיר שעד שהנושא לא יסודר הוא לא יזוז מהמקום. הלחץ עשה את שלו ואספקת החזיר הופסקה, אבל אני נקראתי למפקד הבסיס וננזפתי על העניין"...

למרות הכול, בית כנסת ברמת פולג

אחרי הצבא החל פרק חדש בחייו של ד"ר שריפי, שאותו ניתן לכנות "פרק השליחות". "התלבטתי אם להמשיך בלימודי הרפואה או בלימודי משפטים (שלא היו נפוצים כמו היום) ובסופו של דבר הבנתי שבלימודי משפטים אוכל לתרום יותר לעם ישראל".

הקטע הזה לבדו יכול לפרנס כתבה שלימה, כיוון שד"ר שריפי שקיבל אז את תואר העו"ד הפך להיות מעורכי הדין המפורסמים בארץ, וכפי שהבטיח לעצמו, השתדל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר לעם ישראל. העובדה שהוא מגדל יחד עם אשתו חמשה בנים ובת, שמקבלים חינוך יהודי גדוש ותשומת לב אישית, לא מפריעים לו לעשות את שליחות חייו.

ניתן למנות מאות רבות של מאבקים משפטיים ב25 השנים בהם הוא מכהן כעו"ד, אבל השניים שהוא מתגאה בהם, קשורים למאבק על הזהות היהודית. "המאבק הכי קשה שלי היה מאבק לפתיחת בית כנסת ברמת פולג בנתניה, מול לא פחות מ-7 ארגונים רפורמיים. זה מאבק שהגיע לבג"צ, וב"ה בסופו של דבר הצלחתי לנתב זאת כך שבסופו של דבר ניצחתי והקמתי את בית הכנסת האורתודוכסי במקום, למרות שלא היה לכך סיכוי משפטי".

הוא מספר שזו הייתה אחת התקופות הקשות בחייו, אם לא הקשה שבהן. "ערכתי אז בין היתר הפגנה למען זכותנו להקים בית כנסת בשכונה שידועה כ'צפון תל אביב' של נתניה ולהפגנה הגיעו רק בני משפחתי. את הנאומים הייתי צריך לשאת ללא מיקרופון, שכן היו מי שדאגו לחתוך את החוטים של מערכת ההגברה".

המאבק השני היה כאשר כיהן כחבר וועדת הפרסומות של מועצת הרשות השנייה, כשהרקורד המשפטי שלו שהלך לפניו גרם להצבתו בוועדה הזו: "בתקופה שלי כמעט ולא הכניסו פרסומות לא צנועות ופרסומות כפירה. עמדתי על משמרתי והתקופה שבה כיהנתי כחבר בוועדה זכורה היטב לכל מי שהתעסק בשנים ההן בתקשורת. לא רוו ממני נחת, בלשון המעטה, ונלחמתי כארי על עמדותיי. כל ערעור היה מלחמה, אבל ב"ה ניצחתי ברוב המוחלט. אבל חשוב לי להדגיש שלצד אלו, בעבודתי בתקשורת השתדלתי גם להפיץ את אור היהדות ולהכניס שיעורי תורה ופינות של פרשת השבוע ברוב תחנות הרדיו האזוריות. חלק מהפינות נשארו עד היום למרות שחלפו קרוב לעשר שנים מאז".

שריפי לא מרבה לספר על עצמו אבל חיפוש באינטרנט מגלה שהוא היה בין היתר יו"ר וועדת הרדיו האזורי, חבר מועצת הרשות השניה, וגם... יו"ר חדשות ערוץ 10.

"הדת שלי לא הפריעה לאנשים כי הם ראו שאני מביא איתי מקצוענות" הוא מודה בחצי פה אחרי שסיפרתי לו על העבר שלו שדגתי ברשת. "השם 'חדשות 10' למשל הוא שם שאני הבאתי. בתוקף עבודתי כיו"ר הערוץ רעננתי את פניו ודאגתי להביא לו שמות מוכרים וכוח אדם משובח כמו יעקב איילון, מיקי חיימוביץ, קובי אריאלי, צבי יחזקאלי, טלי עובדיה ועוד".

כדי להבין עד כמה העבודה שלו התבררה כמשפעת ומכריעה על הערוץ כדאי לציין שאחוזי הרייטינג של ערוץ 10 בתקופתו צמחו מ-0.2 אחוז ללא פחות מ-22. כשאמו נפטרה, הוא החליט לפרוש מכל התפקידים הציבוריים בעולם הבידור והטלוויזיה ולא רצה עוד לחזור לשם.

ספרי תורה מעיראק

כמו לכל אדם גם לעו"ד ד"ר שריפי יש תחביבים, והתחביב האישי קשור, איך לא, לסיפור דרמטי.

לפני כשמונה שנים קיבל שריפי פניה מאזרח ארה"ב המתגורר בישראל. לדבריו, אשתו – המשרתת בצבא – עומדת להישלח לעיראק, שהייתה אז גיהנום של ממש לחיילים האמריקנים. הזוג האמריקני ניסה להפעיל קשרים ככל יכולתו אבל הללו לא סייעו להם לדחות או לבטל את צו הגיוס.

שריפי התגייס למענם ולאחר הפעלת מסכת קשרים מסועפת הוא הצליח להעביר את מקום השירות לאפגניסטן.

מחזור עתיק שהוברח מעיראק

אותה קצינה הגיעה לקאבול ושמעה מקצינים בכירים על ספרי תורה וספרי קודש יהודיים שמתגלגלים כאבן שאין לה הופכים בכל רחבי עיראק, ובפרט בבגדד וסיפרה על כך לשריפי, בתקווה שיוכל לעשות משהו בנידון. שריפי נדלק ובדק כיצד ניתן להוציא את הספרים מהמקום. אחרי שהוא הבין שלא ניתן יהיה להציל ספרים רבים, הוא ביקש מאותה קצינה שתפעל להוציא עבורו מעיראק את ספר התורה העתיק ביותר שניתן להציל.

בדרך לא דרך, שעל רבים מפרטיה שריפי ממלא את פיו מים גם היום, הצליח חייל אמריקני להבריח לבקשת הקצינה ספר תורה אחד עתיק מאוד יחד עם עוד 22 ספרי קודש אחרים. הוא העביר אותם בקיטבג שלו לטורקיה ומשם אסף אותם איש הקשר שלו והטיס אותו ארצה, לידיו האמונות של שריפי.

"אני לא יכול לספר איך הספר הוברח, אבל העובדה שהייתי במשך תקופה היועץ המשפטי של עיריית טירה (עיר ערבית במרכז הארץ) עזרה לי להתחבר עם ערבים רבים ודרכם הצלחתי לעמוד בקשר עם ערבים בעיראק ובטורקיה.

"מסתבר שספר התורה הזה הוא אוצר של ממש. מדובר בספר תורה בן 400 שנה, שנלקח על ידי החייל האמריקני ואנשי הקשר שלי מישיבת 'בית זילכה' בבגדאד. בישיבה הזו למדו תורה גדול רבני עיראק – רבי עבדאללה סומך זצ"ל ותלמידו רבי יוסף חיים – ה'בן איש חי'. גם אחד מסבי – רבי משה זכאי למד בישיבה הזו, ואם לוקחים בחשבון שמדובר בספר בן 400 שנים, זה אומר ששלשת הרבנים שהזכרתי קראו בו". הספר עצמו היה במצב מצוין ונעשו בו רק תיקונים קטנים שאחריהם הוא הוכנס בתהלוכה גדולה לבית הכנסת שהקים שריפי ברמת פולג.

מטבע הדברים שריפי מתרגש מאוד בכל פעם שהוא מדבר על הספר שהציל.

"אז, לפני עשור היו בבגדאד רק 8 יהודים, 5 מתוכם נשים ואיננו יודעים מה איתם היום. בתי הכנסת שוכנים בשכונות פליטים עניות ומוזנחות שהפשע שולט בהן ואני בטוח שהיום כבר אין מה להציל שם. בתי הכנסת הרוסים וכל מי שרוצה נכנס ובוזז אותם. ספר התורה הזה נכתב על עור של איילה והוא נכתב בדיו שעשוי מרכז מיוחד מרימונים – רכז כזה שאף אחד לא יודע היום איך ניתן לעשות אותו. בגלל שהספר נכתב בתקופה שבה לא ידעו כל כך לעבד עורות, מדובר בספר כבד מאוד, ששוקל פי שניים מספר תורה רגיל. זה הספר השלישי העתיק בעולם שנעשה בו שימוש, כששני ספרי התורה העתיקים יותר שוכנים בצפת".

ספר התורה העתיק

לדבריו, בכל שנה מגיעים לבית הכנסת הנתנייתי מאות יהודים שעלו מעיראק עם ילדיהם ונכדיהם ומראים להם את ספר התורה העתיק. שריד מוחשי לקהילה עתיקת יומין ומפוארת, שחרבה. בשאר הספרים – ספרי לימוד ומחזורים עתיקים הוא שימוש אישי. "יש לי מחזורים שהם העותק היחידי בעולם, חלקם כתובים בערבית ומידי שנה אני מתפלל בהם בימים הנוראים ובספרים האחרים אני לומד מידי פעם. אלו ספרים שאני לא תורם לשום מקום כי אני עושה בהם שימוש אישי רב, וכמובן שאני גם לא מוכר אותם למרות הצעות נדיבות מאוד שקיבלתי מאספנים. אני מאוד מחובר לספרים האלו ולסיפור שלהם ולכן לא אוותר עליהם".

כשאני שואל אותו האם גם כיום, כשחלק מעיראק נתון לשליטת דאע"ש, הוא עומד בקשר עם גורמים במדינה, הוא אומר שכן אבל מסרב להרחיב. לפני שהוא מסיים את השיחה בדרך לעוד לקוח מרוצה, עו"ד שריפי מספיק לספר לי שהחלום שלו הוא לעמוד בקשר עם יהודים ממדינות ערב נוספות כדי לגאול משם ספרים עתיקים מפני ביזה וחילול, ושלפני כמה שנים הצליח לגייס את הסכמתו של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ושל המשטר הסורי לביקור בדמשק, בציונו של רבי חיים ויטאל, בראש משלחת של יהודים, אלא שמלחמת האזרחים שנפתחה שם טרפדה את חלומו. בינתיים.

בהכנסת ספר התורה