סיפור מהסרטים: התסריטאי מהוליווד עשה מהפך מדהים

צבי פישמן ראה הכול: הוליווד, כסף, חיי עושר, פאר, רהבתנות, הצלחה ומנעמי העולם הזה, אבל כל אלו לא מנעו ממנו בסוף לנטוש את הכול מאחור ולעבור ללמוד תורה בירושלים ומאוחר יותר להשתמש בכלים שלמד לטובת הפצת היהדות.

הולך לבית הכנסת... בכנסיה

צבי נולד במדינת ניו-יורק, לפני למעלה מ-60 שנה.

"ההורים שלי היו דתיים מודרניים, אבל אבי לא למד עברית והתרחק מהדת. אחרי מלחמת העולם השניה, בה הוא לחם באירופה וצפון אפריקה במשך שלוש וחצי שנים, הוא התרחק מקיום מצוות".

ולמרות זאת, הוא רצה להנחיל יהדות לילדיו. אז אחרי שהוא התחתן הוא הצטרף לקהילה הרפורמית המקומית. הילדים נרשמו לבית ספר הרפורמי של אחר-הצהריים בו למדו שלוש פעמים בשבוע מעט יהדות.

"באופן אישי סלדתי מהלימודים האלה" מתוודה צבי. אני מתעניין לדעת למה. "קודם כל, זה בא במקום שיעורי ספורט שהעדפתי... וחוץ מזה הרגשתי שהיהדות הזו ריקה מתוכן ולא אותנטית. למשל, את בר המצווה שלי חגגתי ב...כנסייה השכונתית, כי הטמפל הרפורמי היה בשיפוצים והם שכרו חדר בכנסייה. בקיצור, הרגשתי שהם רוקדים על כל החתונות".

התחושה הזו הלכה והתעצמה כשצבי נשלח ללימודים בתיכון הכי נחשב אז בארה"ב שהיה במסצ'וסטס. 40 מתוך 800 התלמידים היו יהודים, ובשעה שהתלמידים הגויים הלכו ביומי ראשון לכנסיה המפוארת שהיתה במתחם, התלמידים היהודים נשלחו להתפלל את התפילה השבועית שלהם גם כן ביום ראשון במקלט הטחוב של הכנסיה. "זה גרם לי להרגיש דחוי ושנוא" הוא אומר. "רציתי להעלים את יהודתי, להיות כמו כולם".

הסרט הראשון: חוק ואי-סדר

אחרי לימודיו בתיכון, למד פישמן לימודי קולנוע במשך 4 שנים באוניברסיטת ניו יורק ואחד התסריטים שכתב העלה אותו על דרך המלך. "זה היה בשנת 1970. אחד המרצים שלי שלח את התסריט שהכנתי במסגרת הלימודים לבמאי מפורסם שבדיוק באותה תקופה היגר מצ'כסלובקיה לארה"ב, וההוא התלהב וביקש ממני לכתוב תסריט לסרט שבדיוק החל לעבוד עליו. אחרי כמה חודשים יצא מזה סרט בשם "חוק ואי סדר" שהוקרן בקולנוע באותם ימים, אבל המיוחד בסרט הזה היה השתתפותו של השחקן קארול או'קונור, שהיה השחקן המפורסם ביותר בארה"ב באותן שנים".

מסוחרר מההצלחה שלו, יצא צבי למסע באירופה במהלכו ניסה לשווק ספר שכתב בלילות בתקופת לימודו באוניברסיטה. בכך הוא ניסה לשחזר את הצלחתם של הסופרים הגדולים ביותר בארה"ב שדרכם לצמרת נסללה בין השאר באמצעות סיבוב בארצות אירופה, אבל שם הוא קיבל סימן ראשון שהראה לו שכיהודי הוא יישאר יהודי.

"הפלגתי באוניה מניו יורק לנמל במזרח צרפת ולמרות שהייתי נראה 'היפי' לחלוטין, מיד כשירדתי מכבש האוניה עצרה לידי מרצדס שחלפה בנמל ומתוכה נצעק לעברי המשפט 'הייל היטלר'. זה זעזע אותי והבנתי שאירופה לא בשבילי. נפל לי האסימון שאני מסומן כיהודי ולא אצליח להתקדם כמו שחלמתי. חזרתי לניו יורק ושם חטפתי סטירה נוספת כאשר התברר לי שהספר שכתבתי לא הופץ בחנויות, למרות ההסכם עם חברת ההוצאה לאור, בגלל שהשם שלי היה יהודי מידי לטעמם".

מתפלל בקליפורניה

בנקודה הזו צבי הבין שאין לו הרבה אפשרויות והחליט לחזור לעולם הקולנוע. בתחילה הוא לימד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק ואחרי שנתיים הגשים את חלומו הגדול ונסע להוליווד. ההצלחה האירה לו פנים והוא הפך לתסריטאי מבוקש.

"לא הייתי מהתסריטאים המפורסמים ביותר בהוליווד, אבל עם הזמן שמי הלך לפני והייתי עמוס בעבודה של כתיבת תסריטים אחד אחרי השני. עם הרבה מאמץ ועבודה שהשקעתי התחלתי לטפס על הסולם בכיוון הנכון. אלו היו שנים שבהם חייתי את התגשמות החלום האמריקנים – הרבה כסף, רכבי פאר, וילה מפוארת עם בריכה, כבוד, כוח, שררה ודברים רבים נוספים, אבל אז קיבלתי איתות משמיים שכיהודי אני צריך לצעוד במסלול אחר לחלוטין".

המחלה שאמרה לו לעצור

באחד הימים גילה צבי שהוא חולה בקוליטיס – מחלה במעי הגס שמשבשת את אורח החיים של החולה בה.

"התחלתי לדמם ובכל יום יצא ממני ליטר דם אחד לפחות. זה היה שוק עבורי. נתנו לי טיפול של תרופה חזקה מאוד שיכולה לעצור את הדימום אחרי טיפול רצוף של שמונה שבועות, אבל כשהם חלפו סוף סוף והפסקתי לקחת את התרופה הדימום חזר וחוזר חלילה. איבדתי באותם חודשים 25 ק"ג ממשקלי, הייתי במצב קשה והרופאים החליטו לחתוך חלק מהמעי הגס. הבנתי שמשמיים שולחים לי סימני אזהרה וסיפרתי את העניין לחבר משותף, שבתגובה שאל אותי 'איך זה שאתה לא יודע כלום על היהדות שלך?'. כמה דקות אחר כך מצאתי את עצמי בבית חב"ד בשכונת פרפוקס, שם קניתי ספר תנ"ך ואת ספר התניא – ספר היסוד של חסידות חב"ד. הלכתי לחוף הים, פתחתי את החומש וכשנתקלתי במילות הפסוק הראשון 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ' – פרצה ממני זעקה 'אוי. יש אלוקים בשמיים ובארץ ושכחתי ממנו לגמרי'... המשכתי לקרוא את החומש ולא יכולתי לעצור, זה היה נראה לי תסריט מדהים... כמה ימים אחר כך חל ראש השנה ובתפילת תשליך הלכתי עם כולם לים וביקשתי מהקב"ה שיחד עם העבירות שלי, שיזרוק גם את החולי ממני".

התקופה שאחר כך היתה יותר קלה עבורו מבחינה נפשית, אבל אחרי החגים הוא חזר לחיי ההוללות שלו והשתדל לשלב בין השניים. "אבל אז הגיע שלב שהמחלה התגברה והבנתי שאני לא יכול לעבוד על עצמי ולשלב בין שני הדברים. הבנתי שאני חייב לחתוך. עברתי לניו יורק כדי לחיות לצד קהילה יהודית ושם, ממש בדרך נס שגם הרופאים לא ידעו להסביר, המחלה עזבה אותי פתאום".

באמצע המסע: פישמן, ברקע: תמונה של הרבי

עולה לישראל

בתקופה הזו צבי החליט שגם ניו יורק לא מספיק יהודית עבורו והחליט לעבור לגור בארץ. "ביקשתי מה' סימן שינחה אותי האם עלי לעבור לישראל, וכבר למחרת נתקלתי פתאום בעלון פרסומי שהונח בתיבת הדואר שלי ובו תמונה גדולה של הכותל עם הכיתוב 'ירושלים עיר הבחירה'. הבנתי ששוב ההשגחה הפרטית מלווה אותי ושיש לי אישור לעלות לארץ...

"ביקרתי בארץ, נשברתי וחזרתי לניו יורק אבל לפני שחזרתי לישראל שוב באופן סופי, לא ויתרתי על הזכות ונסעתי לראות את הרבי מליובאוויטש ב-770 המפורסם. המפגש הזה הכה בי כברק. ראיתי אור של קדושה ועוצמה שלא הרגשתי מימי וזה נותן לי כוח עד היום הזה" הוא מעיד.

בארץ הוא נחת סופית באמצע שנות השמונים, ואז למד שנים רבות ב'מכון מאיר' וכשאני שואל ממה הוא התפרנס באותן שנים, הוא מבהיר שהכסף הרב שהרוויח בהוליווד, ליווה אותו עוד שנים רבות אחר כך ונתן לו את האפשרות ללמוד תורה במנוחה.

שנה לאחר שנחת בארץ הוא התחתן וכיום השניים הורים לשבעה ילדים ו'רק' לשלשה נכדים "התחתנו מאוחר, אז אנחנו לא בשיא ההספק" הוא אומר בחיוך.

פישמן לומד תורה במכון מאיר

לנצל את הכשרונות

כשסיים את לימודיו התורניים החל צבי לעבוד בעבודות תרגום מעברית לאנגלית ובכתיבת ביגורפיות, אבל החיידק ההוליוודי עדיין מקנן בו. "יש לי דחף להעביר את מה שלמדתי והפעם בצורה שתקדש שם שמיים ועם הרבה מאמץ הצלחתי בסוף לממש את הכישרונות האלו שלי לטובת סדרה על רפואה בהלכה שזכתה להצלחה רבה, נלמדת באוניברסיטאות רבות ותורגמה כבר לשבע שפות ועשיתי גם כמה סרטונים על משלי ר' נחמן מברסלב".

אבל מדובר בטיפה בים שלא משביעה את רעבונו הגדול לממש את הכישרונות הנדירים והמעולים שלו לטובת עם ישראל.

"יש לי חלום להוציא סרט מושקע בסגנון הוליוודי על חיי אברהם אבינו, סיפור המכבים, רבי עקיבא או מיסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, אבל הבעיה שאני לא טיפוס שיועד לאסוף תקציבים. לדעתי, סרטים כאלו הם המילה האחרונה בתחום, והם יקרבו יהודים לקב"ה, אבל הבעיה שאין כסף. אנשים מהעולם הגדול לא ישקיעו בסרט שלא מובטח להם שהוא השקעה מצוינת ומקפצה כלכלית מובטחת עבורם, ויהודים שמוכנים לתת מהונם לצדקה לא יעשו זאת גם כן כיוון שהם מעדיפים לתרום לישיבות ולנזקקים ורעיון שכזה נראה להם מופרך. היום כולם הולכים עם הראש תקוע במסך המכשיר הנייד, מסך המחשב או מסך הטלוויזיה ואם הם עושים זאת עדיף שזה כבר ינוצל לעניינים של קדושה. כואב לי שאנשים צופים בתכנים לא חינוכיים במקום לראות – בצורה הטובה ביותר – מסרים יהודיים. אבל אני לא מיואש, ברור לי שיום אחד יהיו חב"דניקים שירימו את הכפפה ויחד נוכל להרים הפקה נהדרת שבטוח תגרום ליהודים להתקרב לבוראם ותזרז את ביאת המשיח".

פישמן כיום