שולחן ערוך: סימן עח

ב וְאִם נָפְלוּ מֵי רַגְלַיִם בָּאָרֶץ – מַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת.ו^,4 וְאִם הוּא מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִבָּלַע בַּקַּרְקַע בִּמְהֵרָה – יָכוֹל לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּבָּלְעוּ.ז^,5 וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁהֶה בְּהַמְתָּנָה זוֹ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, לְפִי שֶׁאַף אִם יִהְיֶה כֵּן – אֵין כָּאן אִסּוּר בַּמֶּה שֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע ב' פְּעָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָהח (וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה אֵין לִשְׁהוֹת כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ"ה). אֲבָל אִם אֵרַע כֵּן כְּשֶׁעוֹמֵד בַּתְּפִלָּהט – לֹא יַמְתִּין עַד שֶׁיִּבָּלְעוּ, כִּי שֶׁמָּא יִשְׁהֶה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ וְיִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה,6 אֶלָּא יַרְחִיק ד' אַמּוֹת אוֹ יֵצֵא לְחֶדֶר אַחֵר וְיִגְמֹר שָׁם תְּפִלָּתוֹ:י

ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁבִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן נָקִי וּמְכַסֶּה עַל מֵי רַגְלַיִם שֶׁנָּפְלוּ עַל בְּגָדִים הַתַּחְתּוֹנִים, אֲבָל אִם לִכְלוּךְ מֵי רַגְלַיִם שֶׁבִּבְגָדָיו הוּא מְגֻלֶּה, שֶׁאַף אִם יִרְחַק ד' אַמּוֹת לֹא יִתְפַּלֵּל בִּנְקִיּוּתיא – לֹא יַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ כְּלָל,יב אֶלָּא גּוֹמְרָהּ בְּמָקוֹם שֶׁעוֹמֵד שָׁםיג אַף עַל פִּי שֶׁמֵּי רַגְלָיו מְגֻלִּין.יד וְאֵין צָרִיךְ לְהַחֲלִיף בְּגָדָיו אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלְּאַחַר שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ מֵי רַגְלָיו אֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים7 – לֹא הִטְרִיחוּהוּ לְהַפְסִיק תְּפִלָּתוֹטו וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד כְּבָר בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בָּהּ בִּלְבִישַׁת הַבֶּגֶד.טז^,8 וְגַם אִם בָּא לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ – אֵינוֹ רַשַּׁאי.יז^,9 מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּהַרְחָקַת ד' אַמּוֹת כְּשֶׁבִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן נָקִי – אֵין בָּהּ טֹרַח כְּלָל (וְגַם אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק כָּל כָּךְ כְּמוֹ לְבִישַׁת בֶּגֶדיח):

ד מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֳלִי שֶׁמְּטַפְטֵף תָּמִיד מֵי רַגְלַיִם לְאָנְסוֹ, וְאִם כֵּן לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל לְעוֹלָם – יַעֲשֶׂה לוֹ בֶּגֶד סְבִיב אֵיבָרוֹ, כְּדֵי שֶׁבְּגָדִים הָעֶלְיוֹנִים יִהְיוּ נְקִיִּים וְיִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַּלֵּל.10 וּבִשְׁעַת הַטָּפַת מֵי רַגְלַיִם – יַפְסִיק וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק, רַק יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁהֻצְרַךְ כְּבָר לְטַפְטֵף. וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ יִצְטָרֵךְ לְטַפְטֵף – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּטַּהֵריט^,11 (עַיֵּן סִימָן פ'כ):