שולחן ערוך: סימן פג

ב הִזְמִין מָקוֹם אוֹ חֶדֶר לְבֵית הַכִּסֵּא וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּויד – אָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹטו מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,טז הוֹאִיל וְנִקְרָא עָלָיו שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא – יֵשׁ בּוֹ בִּזָּיוֹן לַקְּרִיאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ.9 אֲבָל מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹיז אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לוֹ תּוֹךְ ד' אַמּוֹת,יח שֶׁאֵין קְרִיאַת הַשֵּׁם בִּלְבַד כְּדַאי לֶאֱסֹר חוּצָה לוֹ:

ג הָיוּ לְפָנָיו ב' חֲדָרִים וְאָמַר "חֶדֶר זֶה יִהְיֶה לְבֵית הַכִּסֵּא וְגַם זֶה" – הֲרֵי שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לִקְרוֹתיט בְּתוֹכָם.כ אֲבָל אִם אָמַר עַל הַשֵּׁנִי "וְחֶדֶר זֶה" וְלֹא אָמַר "וְגַם זֶה" – הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹכא לְכָךְ אִם לֹא. לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין לְכַתְּחִלָּה, וְאִם קָרָא – יָצָא.כב אֲבָל אִם קָרָא בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת בְּוַדַּאי, אֲפִלּוּ אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת,כג כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"א:כד^,10

ד בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁהוּא בַּחֲפִירָהכה וּפִיו בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת מִן הַגֻּמָּאכו וְהוּא עָשׂוּי בְּמִדְרוֹן, בְּעִנְיָן שֶׁהַרְעִי מִתְגַּלְגֵּל וְנוֹפֵל מִיָּד לְמֵרָחוֹק, וְכֵן הַמֵּי רַגְלַיִם יוֹרְדִין מִיָּד לַגֻּמָּאכז – הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם בֵּית הַכִּסֵּא כְּלָל חוּץ לַגֻּמָּאכח (בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְחִצּוֹת בֵּין שֶׁאֵין לוֹכט), וּמֻתָּר לִקְרוֹת שָׁם אִם אֵין שָׂם רֵיחַ רַעל וְגַם אֵין מַשְׁתִּינִים חוּץ לַגֻּמָּא.לא^,11

אֲבָל אִם מַשְׁתִּינִים שָׁם לִפְעָמִיםלב (וּרְגִילִים בְּכָךְלג) – אָסוּר לְהַרְהֵר שָׁם בְּדִבְרֵי תּוֹרָהלד וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע (וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שָׁם מֵי רַגְלַיִםלה), לְפִי שֶׁיֵּשׁ שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא עַל מָקוֹם זֶה שֶׁחוּץ לַגֻּמָּא שֶׁמַּשְׁתִּינִים שָׁם, וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמָּקוֹם זֶה ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו (א) (וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ לוֹ מְחִצּוֹתלו – אֵין לָהֶם דִּין מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא לְהַרְחִיק מֵהֶן,12 כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּחִצּוֹת אֶלָּא לְבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם, שֶׁאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ,לז^,13 שֶׁהַצּוֹאָה שֶׁבַּגֻּמָּה כְּסָתוּם דָּמִי וְאֵין מְחִצּוֹת אֵלּוּ נִקְרָאִים בִּשְׁבִילָהּ מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא):

ה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סַפְסָל נָקוּב שֶׁנִּפְנִים עָלָיו,לח וְכֵן בְּאוֹתָם בָּתִּים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָם כִּסְאוֹת קְטַנִּים נְקוּבִים לְצֹרֶךְ הַיְלָדִים קְטַנִּים שֶׁבַּבַּיִתלט – צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מְכֻסִּים בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ יוֹצִיאֵם מֵהַחֶדֶר שֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹ לוֹמֵד בּוֹ, אֲפִלּוּ הֵם נְקִיִּים בְּתוֹכָם וְעַל גַּבָּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם – הֲרֵי הֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא,מ שֶׁאֲפִלּוּ אֵין בּוֹ צוֹאָה צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו מִן הַתּוֹרָה:מא^,12