סימן מא דִּין הַנּוֹשֵׂא מַשְּׂאוֹי אֵיךְ יִנְהֹג בַּתְּפִלִּין, וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

א הַנּוֹשֵׂא מַשָּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹא, – צָרִיךְ לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד שֶׁיָּסִיר הַמַּשְׂאוֹי. וַאֲפִלּוּ דָּבָר קַל,ב כְּגוֹן מִטְפַּחַת – אָסוּר לְהַנִּיחַ עַל הָרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין,ג שֶׁגְּנַאי הוּאד כְּשֶׁיֵּשׁ עַל הָרֹאשׁ דָּבָר אַחֵר שֶׁאֵינָהּ מַלְבּוּשׁ וְאֵין דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת עַל הָרֹאשׁ.

אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכָּהּ לִהְיוֹת עַל הָרֹאשׁ כְּגוֹן כּוֹבַע וּמִצְנֶפֶת – מֻתָּר,ה אֲפִלּוּ אִם מֻנָּח עַל הַתְּפִלִּין.ו

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא מַשְׂאוֹי כָּבֵד אַרְבָּעָה קַבִּין וְהַתְּפִלִּין נִדְחָקוֹת – צָרִיךְ לַהֲסִירָן:ז