שולחן ערוך: סימן מא

א הַנּוֹשֵׂא1 מַשָּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹא^,2 – צָרִיךְ לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד שֶׁיָּסִיר הַמַּשְׂאוֹי.3 וַאֲפִלּוּ דָּבָר קַל,ב כְּגוֹן מִטְפַּחַת – אָסוּר לְהַנִּיחַ עַל הָרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין,ג שֶׁגְּנַאי הוּאד כְּשֶׁיֵּשׁ עַל הָרֹאשׁ דָּבָר אַחֵר שֶׁאֵינָהּ מַלְבּוּשׁ וְאֵין דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת עַל הָרֹאשׁ.

אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכָּהּ לִהְיוֹת עַל הָרֹאשׁ כְּגוֹן כּוֹבַע וּמִצְנֶפֶת – מֻתָּר,ה אֲפִלּוּ אִם מֻנָּח עַל הַתְּפִלִּין.ו

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא4 מַשְׂאוֹי כָּבֵד אַרְבָּעָה קַבִּין5 וְהַתְּפִלִּין נִדְחָקוֹת – צָרִיךְ לַהֲסִירָן:ז