שולחן ערוך: סימן מד

א כָּל זְמַן שֶׁתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ – אָסוּר לִישֹׁן בָּהֶןא^,1 אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי, מִפְּנֵי שֶׁגְּנַאי הוּא לַתְּפִלִּין שֶׁיָּשֵׁן בָּהֶם וְהֵן מְגֻלִּין.ב וְאִם פָּרַס סוּדָר עֲלֵיהֶן וְאֵין עִמּוֹ אִשָּׁהג – יָשֵׁן בָּהֶם שְׁנַת עֲרַאי, אֲבָל לֹא שְׁנַת קֶבַע, שֶׁמָּא יָפִיחַ בָּהֶן.2

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂהד שֶׁלֹּא יֵרָדֵם בַּשֵּׁנָה וְיִישַׁן שְׁנַת קֶבַעה? יַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיוו וְהוּא יוֹשֵׁב וְיָשֵׁן.ז וְאֵין בַּשֵּׁנָה מִשּׁוּם הֶסַּח הַדַּעַת, לְפִי שֶׁהֶסַּח הַדַּעַת הוּא כְּשֶׁעוֹמֵד בִּשְׂחוֹק אוֹ קַלּוּת רֹאשׁח^,3 (אוֹ שֶׁמַּטְרִיד דַּעְתּוֹ בְּצָרְכֵי הַגּוּף הַרְבֵּה)ט כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כח,י וּכְשֶׁיָּשֵׁן הוּא שׁוֹכֵחַ כָּל הַבְלֵי עוֹלָם.יא אֲבָל אִם יֵשׁ אִשָּׁה עִמּוֹ בַּמִּטָּה – לֹא יִישַׁן בָּהֶם כְּלָל, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִישַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ.יב

אֲבָל אִם אֵינָן בְּרֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹ אֶלָּא כְּרוּכִין בְּיָדוֹ4 – מֻתָּר לִישֹׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע.יג

וְיֵשׁ אוֹסְרִיןיד לִישֹׁן שְׁנַת קֶבַע אֵצֶל הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיִּפְרֹס סוּדָר עֲלֵיהֶן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָפִיחַ.

וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה,טו שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ לַהֲפָחָה אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עָלָיו שֶׁהֵן צְרִיכִין גּוּף נָקִי.טז^,5

וְאִם אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ וְאֵינָן כְּרוּכִין בְּיָדוֹ – אָסוּר לִישֹׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי שֶׁמָּא יִפְּלוּ מִיָּדוֹ.יז

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹחֲזָן בְּלֹא נַרְתִּיקָן, אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּנַרְתִּיקָן – מֻתָּר אֲפִלּוּ שֵׁנַת קֶבַע לְדִבְרֵי הַכֹּל,יח שֶׁאֵין לָחוּשׁ כָּל־כָּךְ אִם יִפְּלוּ,יט^,6 וְגַם אֵין לָחוּשׁ כְּלָל לַהֲפָחָה אַף לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:כ