בס"ד. "יחידות" לקבוצת חתני בר-מצוה ובת-מצוה והוריהם שיחיו.

בלתי מוגה

כרגיל1 בכגון זה – הרי פשוט וגם מובן ומפורש שכל הענינים האמורים לעיל2, מכוונים ויש להם שייכות במילואה גם לאלה שנכנסו עתה, ושיכנסו לאח"ז.

ועוד והוא העיקר:

בעמדנו ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב3, בהמשך ל"ראש השנה לאילנות", שבת שירה שלפנ"ז, ושבת מתן-תורה שלאח"ז – הרי מובן וגם פשוט שכל הברכות וההמשכות שייכות גם לאלה שנכנסים עתה ונעשים בר-מצוה או בת-מצוה, או שכבר נעשו בימים הקרובים לפנ"ז, או שייעשו בימים הקרובים שלאח"ז,

שהרי זה שנעשים מחוייבים במצוות, הוא ענין של זכות הכי גדולה, כולל גם – שכל הברכות שמקבל כאו"א מישראל וכלל ישראל, הנה מכאן ולהבא מקבל זאת כאו"א שנעשה בר-מצוה או בת-מצוה (לא רק מצד זה שחינכו אותו כו', אלא גם) בזכות עצמו, ובאופן ש"גדול המצווה ועושה"4 (כמדובר כמ"פ).

ושייכות מיוחדת לראש השנה לאילנות – שהרי בר-מצוה או בת-מצוה הוא גם מעין "ראש" לכל השנים שלאחרי בר-מצוה ובת-מצוה, ולכן שייכים כל הענינים האמורים לעיל ביתר שאת וביתר עוז.

וכולל גם הענין העיקרי – שנוסף לכך שנעשים "מצווה ועושה" בנוגע לכל עניני העבודה באופן של "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם"5, עליהם להיות "מצווה ועושה" "להביא לימות המשיח"6, ע"י ההתעסקות בזה בכל הכחות, בכל המרץ ובכל השמחה וטוב לבב,

ולילך כולם יחד – עם כלל ישראל, עם בני ביתם, ובפרט אלה שגידלו וחינכו אותם – לקבל פני משיח צדקנו, וביחד עם משיח צדקנו – לארצנו הקדושה, ושם – לירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש ובקודש הקדשים,

ששם ישנו הענין ד"ממנו הושתת כל העולם כולו"7, כולל גם הענין שהוא כללות החיוב בתורה ומצוותי', ויש בו גם שני גדפין8 – ע"ד ובדוגמת קבלת החיוב (והנתינת-כח) מן התורה על קיום המצוות, הן מצוות עשה הן מצוות לא תעשה, יחד עם שני גדפין שעל ידם פרחי לעילא9, נשמות בגופים,

ותיכף ומיד – פרחי בפשטות "מחיל אל חיל" עד "יראה אל אלקים בציון"10, לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, ובקודש הקדשים, תיכף ומיד ממש.

(ואח"כ אמר:) מסתמא יוסיפו כל חתני הבר-מצוה ובת-מצוה במיוחד בנתינת הצדקה, ועי"ז יזרזו את כל הענינים האמורים, ובמיוחד – את הגאולה האמיתית והשלימה.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מחתני הבר ובת מצוה והוריהם שיחיו שטר של דולר, כדי לתתו (או חילופו) לצדקה].