בס"ד. שיחת* יום א' פ' מטות, ט"ו תמוז, ה'תשי"ז
– בעת "חנוכת הבית" של מחנה-קיץ "גן ישראל", סוואַן-לייק –
[כ"ק אדמו"ר שליט"א התפלל תפלת מנחה עם ילדי המחנה וכל הנאספים. אח"כ נטל כ"ק אדמו"ר שליט"א ידיו הק' – וכן כל הנאספים – לסעודת מצוה (בתור המשך להתוועדות ימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז). אח"כ הורה שהילדים יאמרו אתו לחיים, וינגנו ניגון].
א. הדברים שברצוני לומר עתה, הם לא רק לילדים מהמחזור הראשון, דהיינו שלשת השבועות הראשונים, אלא גם לילדים של המחזור השני והשלישי וגם לכל ילדי ישראל1.
והנני מבקש מכל אלו שיזכרו את הדברים דלקמן, שימסרו זאת גם לילדים אחרים. וכאן ב"גן ישראל", כפי הסדר הנהוג, כל מדריך ימסור זאת בפרט לקבוצה שלו.
*
ב. נמצאים אנו עכשיו בימים2 י"ב-י"ג תמוז. הם הימים שבהם נגאל הרבי3 ממאסרו, שהי' אסור על שהפיץ תורה ומצוות.
מבלי הבט על כל הקשיים וכל ההפרעות – המשיך בעבודתו, וסוף סוף ניצח ויצא לחירות.
ענין זה מהוה לימוד לכל אחד מאתנו, שצריכים אנו לעמוד בתוקף בלימוד התורה וקיום המצוות. אפילו אם ישנם כל מיני הפרעות – אין זה צריך למנוע אותנו, וסוף סוף ננצח.
*
ג. בין הענינים שסיפר הרבי בהזדמנויות שונות, ישנם ריבוי ענינים הקשורים עם ילדים, ואזכיר עתה כמה מהם.
שמו של המחנה הוא – גן ישראל4. ישראל – הוא השם של בנ"י. כל בנ"י נקראים בשם ישראל. כך גם נקרא בפרט הראשון שגילה חסידות בעולם. שמו הי' ישראל, ונתפרסם אח"כ בשם לוואי – בעל שם טוב.
וסיפר הרבי5: כאשר הבעש"ט הי' ילד בן חמש שנים, צוה לו אביו: בני, אל תתיירא מאף אחד, כי אם מהקב"ה לבדו. אהוב כל יהודי בכל להב נשמתך, יהי' מי שיהי', ובאיזה אופן שיהי'.
והבעש"ט – אמר הרבי – עם שני דברים אלו, יראת השם ואהבת ישראל, עבר את כל ימי חייו בעבודתו הקדושה.
כיון שהרבי סיפר זאת לנו, הרי זו הוראה עבורנו, כמובן גם לילדים, ששני דברים אלו צריכים להיות האור שיורה לנו את הדרך בכל ימי חיינו.
ד. ישנם כאלה, גם ילדים, ששואלים: כיצד יכולים – בתור קטנים – לפעול על עצמנו שלא להתיירא משום דבר (רק מהקב"ה לבדו)?
על כך ישנו פתגם מתלמידו של הבעש"ט (המגיד ממעזריטש)6: כאשר אב אוהב את בנו, הרי מבלי הבט על כך שהאב הוא חכם ומלומד יותר מהבן, מ"מ, מצמצם את עצמו לפי הבן ומתלבש בעניני קטנות, כדי לבטא את אהבתו, כך, שגם הבן יוכל להשיג את האהבה בעניני קטנות שלו.
וכן הוא בנוגע לבנ"י – שהם בניו של הקב"ה.
הקב"ה מוריד את עצמו אליהם ונותן להם כל צרכיהם, גם בענינים גשמיים וקטנים, ומגין עליהם מכל דבר. ובמילא אין מה להתיירא משום דבר בעולם.
ה. כיון שבנ"י הם בניו של הקב"ה, יכולים לבוא להרגש של גדלות עצמית ("האַלטן זיך גרויס באַ זיך"), באמרם: כיון שהנני בן לאלקה גדול כזה – יכולני לעשות כל מה שמתקבל אצלי, ואעפ"כ ימחול לי הקב"ה?
על כך סיפר הרבי7 בשם רבינו הזקן – הראשון שגילה חסידות חב"ד בעולם – שנכדו (של רבינו הזקן), בהיותו בן שלש שנים, שאל אותו: למה כתוב8 "ויקרא" באל"ף זעירא?
– (כנהוג שמתחילים ללמוד עם ילדים חומש ויקרא9, וכך הי' גם אז אצל נכדו של רבינו הזקן) –
והשיב לו רבינו הזקן: בנ"י יש להם בטבע תולדותם כל מיני מעלות. ובפרט – משה רבינו. ואעפ"כ, הי' לו רגש של קטנות, אל"ף זעירא (לא כמו אדם הראשון שבו נכתב אל"ף רבתי10), ובגלל זה זכה – משה רבינו – להדרגות הכי עליונות.
הוא קיבל את התורה, גאל את בנ"י ממצרים, וגם יוציא אותם מהגלות האחרון, שזהו הגלות דעתה, אל הגאולה האמיתית והשלימה.
וזהו גם לימוד לכל בנ"י, שצריכים להרגיש את עצמם קטנים, לעשות כל מה שהקב"ה מצַוה, ולא להתחשב אם יש בזה נועם ועריבות ("געשמאַק") או לא. וכיון שהקב"ה צוה לעשות זאת – הרי זה בודאי טוב.
ו. אמנם, ישנו היצר הרע שמפריע לאדם. על כך סיפר הרבי בשם בנו של רבינו הזקן, שנתן11 עצה כיצד לנצח בנקל את היצר הרע.
העצה היא: להתדבר ("דורכריידן זיך") עם עוד יהודי – אם זה חבר, המדריך, או המורה שלומד תורה עמכם – אודות המלחמה שיש לו עם היצר הרע, שאז ישנם שני יצ"ט, שתי נפש אלקית – נגד יצר הרע אחד, נפש הטבעית12 אחת. והרי יודעים אתם שכאשר לוחמים שנים נגד אחד – מנצחים השנים.
* * *
(צוה לנגן הניגון אני מאמין. ואח"כ אמר:)
ז. בכדי להיות ראויים לקבל את כל הנ"ל – ניתנה לנו מצות התפלה.
בתפלה מבקש יהודי ופועל ("בעט און בעט אויס") אצל הקב"ה שיתן לו כל המצטרך לו.
ולכן צריכים לדעת את פירוש המלות בתפלה, או – בנוגע לקטנים ביותר – לידע לכל-הפחות את התוכן של התפלה.
וכפי שהרבי סיפר13 שאבי זקנו צוה את המלמדים שילמדו עם נכדיו הקטנים גם את פירוש המלות של התפלה. ועד כמה שהי' עסוק, היו הנכדים נכנסים אליו פעם בחודש, והי' בוחן אותם אם הם יודעים ומבינים מה שאומרים בתפלה.
ח. בתפלת שמונה עשרה, שהיא עיקר התפלה, אומרים בבקשה הראשונה: "חננו מאתך חכמה בינה ודעת". אנו מבקשים מהשי"ת שיתן לנו חכמה ("קלוגשאַפט"). כשיש שכל – יודעים גם את העיקר: מהי התכלית בחיים.
וכפי שהרבי סיפר14 שסבו הסביר לילדיו (בהיותם קטנים ביותר), שכל יהודי צריך להעמיד לעצמו תכלית בחיים, תכלית נעלית יותר מאכילה, שתי', שינה ומשחק. תכלית שמתבטאת בקיום רצונו של הקב"ה.
ט. בכל הנ"ל ישנו כלל נוסף, שצריכים לזכרו תמיד – שזהו מה שאביו של הרבי אמר פעם15 אל הרבי, בהיותו ילד בן ארבע, שהקב"ה נתן לאדם שני עינים, בכדי שעל המשחקים והסוכריות יסתכל בעין שמאלית, ועל יהודי – יסתכל בעין ימנית, לראות בו את המעלות.
כל זה נותן כח על הנהגה טובה, שתלכו בעילוי אחר עילוי, וכולם ירוו מכם נחת, ולכל לראש – ההורים והמלמדים שלכם.
י. התורה אומרת שהאדם נמשל לעץ השדה16.
רואים באילן, שכל שינוי לטובה – אפילו קטן ביותר – שנעשה בהגרעין, מתבטא אח"כ בכך שהאילן יגדל יותר טוב, להיות אילן גדול וטוב, עם הרבה פירות טובים.
וכן הוא באדם: כל הטבה – אפילו קטנה – אצל ילד, מתבטאת בהטבה גדולה הרבה יותר בשנות ההתבגרות. ובפרט הטבה גדולה שנעשית בצעירותו17.
יא. השי"ת יצליח אתכם, שתלכו בדרכים האמורים לעיל, הלוך וגדל בעילוי אחר עילוי,
ועד שבקרוב ממש ילכו לצאת אתכם לקראת משיח ולומר "ראו גידולים שגדלתי", אלו הם הילדים שחינכנו, והם ראויים להיות חייליו של משיח,
שיבוא בקרוב ממש, בימינו, ויוציא אותנו מהגלות, בגאולה האמיתית, אמן.
* * *
כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שיתן לכל אחד מהילדים "מנחה מעריב" (וכן עבור הילדים שיהיו במחזור השני והשלישי – ע"י המדריכים). וצוה לנגן "כי אנו עמך", ובעת הניגון נתן בידו הק' לכל אחד מהילדים והמדריכים חוברת "תפלת מנחה ותפלת ערבית".
אח"כ צוה לנגן "צמאה לך נפשי". "אבינו מלכנו". "ניע זשוריצי כלאָפּצי".
* * *
יב. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ברוך הגומל לחייבים טובות – המשך למאמרים הקודמים.
[לאחרי אמירת המאמר, כאשר חזרו הילדים לאולם ההתוועדות, בירך כ"ק אדמו"ר שליט"א ברכת המזון על הכוס, ולאח"ז חילק לכל הנאספים מ"כוס של ברכה"].
הוסיפו תגובה