בס"ד. יום א' כ"ט תמוז, ער"ח מנחם-אב, ה'תשי"ז.

– בעת ניחום אבלים אצל משפחת גאָרדאָן שיחיו* –

בלתי מוגה

א. [הרי"ג שי' אמר שראה בספרו של הרה"צ ממונקאַטש שהי' מקפיד שלא ילך האבל אחר שבעת ימי האבילות בבגד שנראה בו הקריעה1. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

ישנו פס"ד בתורה ש"הלכה כדברי המיקל באבל"2, ובהתאם לכך נוהגים להקל בעניני אבילות3.

ועד כדי כך שגם בנוגע להנחת תפילין שאיתא בשו"ע4 ש"אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין" – מנהגנו שמניחים תפילין גם ביום הראשון (בלא ברכה)5.

– כשבקרתי אצל האדמו"ר מסאַטמאר לניחום אבלים6, אמרתי, שמנהגנו להניח תפילין גם ביום הראשון, ותמה על זה, כיון שמפורש בשו"ע להיפך.

ולהעיר, שגם במעבר יבק7 מובא שיש "שאינן מונעים עצמם מתפילין לא ביום א' של אבלות וכן בת"ב".

הנהגה זו – להקל בעניני אבלות – ראיתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנת האבילות על הסתלקות אמו הרבנית הצדקנית8. והחידוש הוא שאף שהי' בן יחיד, וכל הענינים היו מוטלים עליו בלבד, מ"מ, היתה הנהגתו לקולא.

ויש להוסיף, שכיון שהקולא בעניני אבילות היא ע"פ פס"ד התורה, ה"ז קולא לא רק בנוגע להנהגת האבלים בעולם דלמטה, אלא הקולא היא גם בנוגע לנשמת הנפטר למעלה (להקל בדינו וכו').

ב. בענין האבילות – כותב הרמב"ם9: "יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה".

– ישנם כאלה שאינם יודעים דברי הרמב"ם הנ"ל, ורחמנות עליהם ("עס איז אויף זיי אַ רחמנות"). –

ובהמשך להאמור לעיל ע"ד "המיקל באבל" – יש להדגיש שאין זה שייך לענין התשובה (שבאבילות), שכן, בנוגע לענין התשובה, הרי אדרבה, צריכים להחמיר!

בענין התשובה ישנם שתי דרגות: תשובה תתאה ותשובה עילאה. יש איפוא להחמיר – שלא להסתפק בתשובה תתאה, אלא שתהי' גם תשובה עילאה!

[כשהרי"ג שי' העיר שכדי לבוא לתשובה עילאה יש צורך במהלך רב – חזר כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר:]

כשישנה אפשרות לענין של דילוג ומרוצה ("שפּרינגען און לויפן") – למה להסתפק בהליכה בלבד?!...

אדמו"ר הזקן מבאר10 שיש תשובה תתאה ותשובה עילאה, וכיון שצריכים לבחור ביניהם, לשם מה לבחור בתשובה תתאה כשיכולים לבחור בתשובה עילאה?!...

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) ידוע11 פתגם גדולי ישראל "אַ קרעכטץ פון אַ אידן איז תשובה", וכ"ק מו"ח אדמו"ר12 הי' מוסיף בשם אדמו"ר מהר"ש – שזוהי תשובה עילאה!

*

ג. בכלל, מקובל אצל בנ"י בנוגע לענין הפטירה, שאין זה אלא שהנפטר נמצא בדיוטא עליונה יותר, כמו בית ועלי' ("עס איז מערניט ווי מיט אַ שׁטאָק העכער").

ויתירה מזה – אמרו חז"ל13 "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", ונמצא, שהשינוי אינו אלא בהחיצוניות, אבל בהפנימיות אין שינוי.

ולהעיר גם מהמבואר בתניא14 בנוגע לענין היראה – ש"במלך בשר ודם עיקר היראה היא מפנימיותו וחיותו ולא מגופו" ("שהרי כשישן אין שום יראה ממנו"), אף ש"פנימיותו וחיותו אין נראה לעיני בשר". ומזה מובן גם בנדו"ד, שהעיקר הוא שבהפנימיות אין שינוי.

וכאמור, ענין זה תלוי בכך ש"זרעו בחיים", שהולכים בדרך הישר, ועי"ז גורמים נחת-רוח כו'.

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) תזכו לרוב נחת מהילדים לאורך ימים ושנים טובות.