בס"ד. שיחת יום ד' פ' פינחס, ח"י תמוז, ה'תשי"ג.
– להתלמידים הנוסעים בשליחות ה"מרכז לעניני חינוך", בחדרו הק' –
בלתי מוגה
א. בכלל נקבע הסדר בעולם שבכל דבר יש כלל ופרט, ומשום זה כלולים כל הענינים זה בזה.
וכן הוא גם בעניני תורה ומצוות – שהרי "העוסק במצוה פטור מן המצוה"1, ומבואר בחסידות2 שזהו מפני שבכל מצוה כלולים כל המצוות, שלכן, בשעה שעוסק במצוה הרי זה כמו שמקיים גם את המצוה הנוספת שאיקלע לידי' ופטור ממנה, כי במצוה שעוסק בה כלולה גם המצוה שפטור ממנה, עם היות שאין כאן עצמות המצוה כולה, כי אם באופן של התכללות שזהו רק כמו חלק ומקצת ממנה.
וכן הוא בבני ישראל, שכל ישראל כלולים זה מזה3, ולכן, גם פעולה פרטית של איש ישראל נוגעת לכל בנ"י. והיינו, שלא זו בלבד שכל יחיד משלים את המספר דבנ"י, אלא עוד זאת, שגם פעולתו הפרטית מהוה תיקון ועילוי בכל ישראל.
וכמו כן בכללות העולם, שהעולם נקרא "אדם גדול", והאדם נקרא "עולם קטן"4, ולכן יכולים ללמוד עניני העולם מעניני האדם, ועניני האדם מהענינים שבכללות העולם והבריאה.
ב. והנה, בכללות נשמות ישראל ישנו סדר השתלשלות מלמעלה למטה:
נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד5. ויתירה מזה, ששורש הנשמות למעלה יותר בעילוי אחר עילוי, ועד ש"ישראל עלו במחשבה"6, שהיא בחינת מחשבתא עילאה, ובזה גופא – "עלו במחשבה", שהיא המדריגה היותר גבוהה במחשבה – כח. המחשבה כו' (כמו שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה מאמרים7, מיוסד על מאמרי רבותינו נשיאינו שלפניו8).
ומשם, ממקום נעלה ביותר, נסעו וירדו למטה ונתלבשו בגוף ונפש הבהמית בעולם גשמי וחומרי, ששם ישנם ענינים של נסיונות, שלא היו שייכים אצל הנשמה קודם ירידתה למטה.
הנשמות בהיותן למעלה, לא זו בלבד שאין להן שום נסיונות, אלא עוד זאת, שעומדות באהבה ויראה, וכמ"ש "חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו"9,
– פסוק זה נאמר באליהו10, או באלישע11, אבל אעפ"כ, הרי אמרו12 "כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי מלכא קדישא" –
ויתירה מזה – שעבודתן למעלה היא בבחינת ראי', והיא שלא בערך לעבודת הנשמות למטה, אפילו של צדיקים גמורים (כדאיתא בתניא13).
ואעפ"כ, יורדת הנשמה למטה, שכן, אע"פ שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון14, מ"מ, רצונו של הקב"ה – ובמילא הרי זה גם רצונה של הנשמה – שתרד למטה כדי לברר את הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם, ועי"ז – גם כללות העולם.
וכמו שהוא בכללות השתלשלות הנשמות למטה – כך הוא גם בכל נשמה פרטית בהיותה כבר למטה:
יש זמן שהתינוק נמצא במעי אמו, ששם מלמדין אותו כל התורה כולה15. וגם לאחרי שיוצא לאויר העולם, הרי בשנים הראשונים אין עדיין הנסיונות שיהיו בשנים שלאח"ז. וגם אח"כ בימי הבגרות, הרי בהיותו בד' אמות של תורה ותפלה, אין לו את הנסיונות שישנם מחוץ לד' אמות אלו.
ואעפ"כ, יש זמנים שמצווים אותו לנסוע בנסיעות שהם מחוץ לד' אמות של תורה ותפלה, אע"פ שיש שם יותר נסיונות, ובכלל אין שם אפשרות לעבוד את ה' כמו בשעה שסגור בבית הכנסת ובישיבה. וטעם הדבר – כי גם אם לדעתו הוא עצמו אינו צריך תיקון, הרי עליו לנסוע כדי לברר את חלקו בעולם.
ג. זאת ועוד:
בכללות השתלשלות וירידת הנשמות, הנה אע"פ שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, וירידתה היא רק בכדי לברר את הגוף והנפש הבהמית, מ"מ, לאחרי חטא עץ הדעת וחטא העגל, ובפרט הנשמות שכבר היו בעולם וירדו עוה"פ בגלגול נוסף – הרי ירידתן היא גם בשביל תיקון16.
ויתירה מזה, שגם הנשמות שאינן צריכות תיקון לעצמן, הרי גם הם זקוקות לעלי', שהרי הקב"ה אין לו סוף וקץ, ובמילא יכולה גם הנשמה לעלות בעילוי אחר עילוי עד אין סוף, עלי' תמידית. והדרך להגיע לעלי' אמיתית היא רק בירידתה למטה דוקא, כיון שעי"ז ממלאת את רצונו של הקב"ה, שזהו העילוי הכי גדול והיותר אפשרי.
וכן הוא בכל נשמה בפרט – שעי"ז שנוסעים להאיר את העולם ב"נר מצוה ותורה אור"17, ובפרט ב"מאור שבתורה", זוהי פנימיות התורה18, תורת החסידות, הנה אע"פ שזוהי ירידה כנ"ל, מ"מ, לא זו בלבד שעי"ז הוא מברר חלקו בעולם, אלא שעי"ז נעשה גם תיקון ועלי' אצלו, שבדרך כלל (מלבד אצל יחידי סגולה) אי אפשר לבוא לזה כי אם על ידי הירידה דוקא.
ד. ומסקנת הדברים – שהנסיעות צריכות להיות בלב שמח, כי יותר ממה שעושים טובה להמקום שאליו נוסעים, עושים טובה גדולה יותר לעצמו19, שירידה זו מביאה תיקון ועלי' גם לעצמו.
ועוד זאת: כיון שנסיעות אלו הותחלו על ידי "צדיק יסוד עולם"20, נשיא ישראל, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ברור הדבר, שנסיעות אלו יביאו הצלחה שלא בערך.
וכשנוסעים בלב שמח – הרי שמחה פורץ גדר21, שמתבטלים כל ההעלמות והסתרים והגדרות.
ה. סעו לשלום, ובכל מקום בואכם תמסרו "ד"ש שמח" ("אַ פריילעכן גערוס") – שתורה ומצוות, ובפרט פנימיות התורה, הולכים ומתפשטים, וכל הקודם זכה.
ובודאי יתקבלו הדברים אצל בני ישראל, ותהי' זריעה נכונה בלב בני ישראל – שהרי לב ישראל ער הוא, כדאיתא במדרש22 על הפסוק23 "אני ישנה ולבי ער", שאע"פ דאני ישנה, מ"מ, לבי ער להקב"ה ולתורתו ולמצוותיו.
וכאשר תהי' זריעה אמיתית בלב בני ישראל – תהי' גם צמיחה נכונה, אם על אתר או לאחר זמן, וכשנזכה – נראה גם בעיני בשר את הפירות שצמחו ע"י זריעה זו24.
סעו לשלום מתוך שמחה, ותחזרו לשלום, לאחר מילוי השליחות בתכלית.
הוסיפו תגובה