שאלה:
אני בת 15, ומאז ששמעתי שמצאו את הגופות של החטופים אני לא מפסיקה לבכות. אני חושבת על זה בבוקר ובערב וזה ממש מכניס אותי לדיכאון. מה עושים!
תשובה:
את לא היחידה שבוכה. במשך למעלה משבועיים כל עם ישראל התפלל וקיווה שימצאו אותם בחיים. ברגע שהתפרסמה הידיעה המרה בכינו כולנו.
את צעירה, ויתכן שזו פעם ראשונה שאת מקדישה מחשבה לאמת שהיא חלק מהחיים שלנו. כל עוד והמשיח לא הגיע, אף אחד לא חי חיי נצח, ומוות ואובדן הם לצערנו הרב חלק ממעגל החיים. כאשר זה קורה בגיל צעיר כל-כך ובנסיבות אכזריות כל-כך, זה עצוב שבעתיים.
מצד שני, אל תחשבי רק על המוות. תנצלי את ההזדמנות לחשוב גם על החיים. כי אם החיים נגמרים בסופו של דבר, מדוע בכלל כדאי לחיות? בשביל מה אנחנו כאן?
תחשבי על המטרה שבורא העולם נתן לכל אחד מאיתנו. נכון, הוא לא נתן לנו חיים נצחיים, אבל הוא כן נתן לנו אפשרויות עצומות לעשות שינוי של ממש בעולם. נכון, מוות הוא דבר עצוב וכואב, אבל הנשמה חיה לנצח, גם אחרי שהיא נפרדת מהגוף.
ותחשבי על אייל, נפתלי וגיל-עד. הם מתו על קידוש השם, הם נרצחו רק בגלל שהם יהודים. הם קדושים, ואין כל ספק שהמקום שלהם הוא בגן-עדן.
זה לא קל לאלו שחיים בעולם הזה לראות שיש כאלו שעוברים לעולם הבא. אבל בסופו של דבר זהו המשך החיים, זה לא סוף ואובדן.
לסיכום, להיכנס לדיכאון זה בכלל לא רעיון טוב. תחשבי על כך שהם נמצאים במקום טוב יותר, ותזכרי שכאשר את עושה מצוות ומעשים טובים לזכותם בעולם הזה, הנשמה שלהם רואה זאת ושמחה בכך.
כדאי לתת הדעת על הצד האישי נפשי בתור אשת מיקצוע הייתי שואלת האם גם על דברים אחרים שקשים לך קשה לך להפסיק לחשוב.?אם לא אז אין מה לדאוג והנושא הספציפי הזה עורר לך חרדה ספציפית שאת צריכה לברר מה בדיוק גרם לך לחרדה ולפתור את מה החרדה הלא פתורה שהמיקרה עם החטופים עורר..אך אם כל דבר גורם ךף למחשבות בלתי פוסקות אז יתכן שאת חווה איזו אובססיה.מחשבות בלתי פוסקות.וכדאי ל]פתור את זה יעם איש מקצוע כי זה יכול להופיע בעוד תחומים בהמשך החיים ולהפריע לך לתפקד בנחת מתוך שקט נפשי ואיזון.בברכה ש.ק.