שאלה:
אני מרגיש שאני רוצה לעשות דברים טובים לזכרם של ההורים שלי, שהלכו לעולמם לא מזמן. כשאני לומד תורה או עושה מעשה טוב, אני אומר לעצמי שזה בעבורם. רציתי לשאול: האם אני נוהג נכון?
לעילוי נשמתם
ראשית, אני משתתף בצערך ומאחל לך שתנוחם מהשמיים.
בקשר לשאלה שלך, אין כל ספק שאתה נוהג נכון.
ביהדות רווח המושג של "עילוי נשמה". המשמעות שלו היא כזו: לאנשים חיים יש משהו שאין כמוהו בשום מקום אחר, וזו היכולת לקיים מצוות ומעשים טובים. אלו שעזבו את העולם כבר לא יכולים לעשות את מה שאנחנו יכולים לעשות כל רגע. לכן, כשאנחנו עושים מצוות ומעשים טובים לזכותם, אנחנו גורמים לנשמה שלהם להתעלות.
זה יכול להיות באמירת קדיש, בהקדשת תרומה לבית כנסת, בהקמת מפעל חסד, וגם בלימוד תורה לעילוי נשמתם ובכל מעשה טוב אחר.
לשם שמים
מעבר לכך, אני רוצה להבהיר נקודה חשובה.
אנחנו צריכים לקיים את המצוות לשם שמים, בלי לערב כוונות אחרות. ובכל זאת, אין בעיה להקדיש מצוות ולימוד תורה לעילוי נשמת ההורים. זאת משום שאלוקים הוא זה שציווה לכבד את ההורים, ולכן גם זה נחשב לביצוע "לשם שמים".
גם אם מדובר על אנשים יקרים לנו, שאינם ההורים שלנו, זה בסדר ורצוי לעשות דברים טובים לעילוי נשמתם. זאת, אם אנחנו עושים זאת בלב נקי ומתוך כוונה לקיים את מצוות אהבת ישראל.
שלא תדע עוד צער!
הוסיפו תגובה