ביום תשעה באב, התאריך בו חרב בית המקדש, אנו צמים במשך יממה שלימה. כאשר תשעה באב חל ביום השבת איננו צמים ביום זה מפני קדושת השבת, והצום נדחה מיום השבת ליום ראשון.

במשך השבת

למרות שתשעה באב הוא יום של אבל, מכיוון שהוא חל בשבת אסור להראות בו כל סימני אבלות בפומבי. אכילה ושתיה מותרים כרגיל, וכמו-כן מותר לאכול בשר ולשתות יין ולשמוח כמו בכל שבת.

ישנם שני דברים מהם נמנעים בשבת זו:

א) אין מקיימים יחסי אישות1.

ב) אחר חצות היום ואילך, אסור ללמוד תורה2 (מלבד הלימוד במגילת איכה, נושאים הקשורים לחורבן וכדומה).

בדרך-כלל, בערב צום תשעה באב עורכים "סעודה מפסקת" בה אוכלים מאכלים שונים זכר לחורבן. אך בשבת לא עורכים את הסעודה המפסקת.

צום תשעה באב מתחיל עם שקיעת השמש של יום השבת ואז יש להפסיק לאכול, לשתות או לרחוץ את הגוף.

במוצאי שבת

בצאת הכוכבים (באיזו שעה זה? – ראו כאן) מתחילים לנהוג בשאר מנהגי האבלות של תשעה באב, כרגיל בכל שנה:

- לא אוכלים או שותים. על חולים וכדומה להתייעץ עם רב כדי שיכריע כיצד עליהם לנהוג בעת הצום. גם מי שלא צם – בהוראת רב – צריך להימנע מאכילת מעדנים או אכילה מיותרת;

- לא נועלים נעלי עור, או נעליים המכילים חלקים מעור;

- יושבים על כסאות נמוכים עד לחצות היום;

- לא רוחצים במים – גם במים קרים. בנטילת ידיים שופכים מים רק על האצבעות ולא על שטח כף היד. (מותר לרחוץ במים אזור שהתלכלך);

- לא מושחים את העור בתחליבי גוף או שמנים כלשהם;

- לא מקיימים יחסי אישות ולא מבצעים פעולות העשויות להביא לאינטימיות;

- לא מברכים איש את רעהו לשלום ולא שולחים מתנות;

- לא לובשים בגדי חג;

- לא לומדים תורה, שכן נאמר עליה כי היא משמחת ו"משיבת נפש". עם זאת, מותר ואף רצוי ללמוד נושאים בתורה העוסקים בחורבן הבית ובמאורעות היום.

הבדלה

בשל הצום, לא עושים הבדלה על כוס של יין במוצאי שבת זו3. במקום זאת יש לומר "בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" ואז מותר לבצע את הפעולות האסורות בשבת.

כמו כן, יש להזכיר בתפילת שמונה-עשרה (בברכת 'חונן הדעת') את התפילה המיוחדת למוצאי שבת.

במהלך הערב יש להדליק נר הבדלה ולברך עליו "בורא מאורי האש".

בבית הכנסת, מסירים את הפרוכת מארון הקודש, מכבים רבים מן האורות ולאחר תפילת ערבית קוראים את מגילת 'איכה' המתארת את זוועות החורבן. החזן מקריא את המגילה בקול כשהמתפללים מצטרפים אליו בקול שקט. לאחר-מכן קוראים 'קינות' – פיוטים נוגים שנכתבו לתשעה באב.

בוקר יום ראשון

כאשר נוטלים ידיים, שופכים מים רק על האצבעות. בברכות-השחר מדלגים על ברכת "שעשה לי כל צרכי". בתפילת שחרית לא מניחים תפילין ולא מתעטפים בטלית (עושים זאת בהמשך היום). לאחר קריאת התורה בבית הכנסת קוראים את ה'קינות' ­– הפיוטים המקוננים את המאורעות הטראגיים של חורבן המקדש וירושלים.

שעות אחר הצהריים של הצום מסמלים הקלה מסויימת במנהגי האבלות: אחר הצהריים מותר לשבת על כסאות רגילים וכן ניתן להתחיל בהכנות לארוחה שלאחר הצום.

בבית הכנסת משיבים את הפרוכת למקומה, ובתפילת המנחה מניחים תפילין ומתעטפים בטלית. לתפילת העמידה מוסיפים קטע מיוחד בשם 'נחם' הכולל בקשות לבניין המקדש מחדש.

מוצאי הצום – יום ראשון בערב

לאחר צאת הצום יש ליטול ידיים בצורה הרגילה בכל בוקר (שופכים את המים גם על שטח כפות הידיים), אך עושים זאת בלי לברך את ברכת הנטילה. כמו כן, רוחצים את הפה ואת הפנים (במשך הצום הדבר היה אסור), ומותר גם לנעול נעלי עור.

כעת יש לערוך הבדלה על כוס יין, שכן לא ערכנו אותה במוצאי שבת. בהבדלה זו לא מברכים את ברכת 'בורא מיני בשמים' וברכת 'בורא מאורי האש'.

נוהגים לערוך את מעמד קידוש לבנה במוצאי צום תשעה באב, לאחר שנמנעו מלערוך אותו במשך תקופת האבל שנמשכת מתחילת החודש ועד עכשיו.