ב"ה

סיפורים

על חורבן, עצב וציפיה לגאולה

הסיפור של קמצא ובר קמצא
כך חרבה ירושלים
בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו. פגעה בו במיוחד העובדה כי במשתה ישבו כמה וכמה חכמים, ואיש לא מצא לנכון להגן על כבודו
המסע של רבי ברוך
בכל שנה, היה רבי ברוך מתחפש ונודד ברחבי המדינה כדי לחוש את הגלות
האמת היא, כי גם אם היו רואים אותו לא היו מזהים אותו, יען כי הוא התחפש בבגדיו של בעל עגלה, והיה נוהג בעגלה וסוסים ברחבי המדינה
צ'ולנט
כפרי פשוט הגיע לתפילה בבטן רעבה
ואז זכר את הצ'ולנט. איזה צ'ולנט שמחכה לו! כל דבר אחר שהכינה אשתו לארוחת החג החוויר בהשוואה לצ'ולנט הזה. הוא זכר בבירור בחתיכת הבשר העסיסית שהיא שמה בצ'ולנט
הארמון והיונים הבוכיות
כיצד בתו של המלך ביקשה לבנות את הארמון? ומדוע בכו היונים?
משהיו היונים מאומנות היטב למרחקים קצרים, שלחה אותם בת המלך רחוק יותר, ושוב הן חזרו לארמון כשהן נושאות עוד כמה מאבני הפז שאיבד אביה
הגביע השבור
צדיק ביקש להביא את המשיח... לאלוקים היו תוכניות אחרות
הוא הביע בפני תלמידיו את כוונותיו, וסיפר כי עם הגעתו לירושלים הוא "ילך קודם כל לכותל המערבי ושם יתקע בשופר עד שירעיד קולו את כל העולמות של מעלה"
מתי יבוא המשיח?
התשובה בפנים
- "הוא יושב בפתח העיר, במקום בו יושבים הפצועים והחולים. גם הוא סובל מחלאים ונגעים כמו שנאמר עליו בפסוק: "והוא מחולל מפשעינו... חוליינו הוא נשא"
מעשה אחד קטן
כאשר הגב' פארקס סירבה לפנות את מקומה עבור אדם לבן, לא היו לה אף כוונות להפוך לסמל היסטורי או לדמות חשובה. היא עשתה זאת כי חשה שזה לא הוגן, ושזה נגד האמונה שלה
תעלול של תשעה באב
הם פתחו חלון שעמד בגג בית-המדרש, השליכו דרכו לולאה, וכאשר מישהו היה נכנס לבית המדרש הם היו מהדקים את הלולאה סביב גופו ומעלים אותו אל הגג
סיפור על שאלה של זקן על אי, ורב אחד שלא חשב לפני שהוא השיב…
געיית הפרה
ביום בו חורבן בית המקדש, הפרה געתה פעמיים
מעשה שהיה ביהודי אחד שעמד וחרש את שדהו ולפתע געתה פרתו. עבר שם ערבי אחד ואמר לו: "יהודי, יהודי! הפסק לחרוש, שכן פרתך געתה ואמרה שברגעים אלו חרב בית המקדש