סיפורים

בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו. פגעה בו במיוחד העובדה כי במשתה ישבו כמה וכמה חכמים, ואיש לא מצא לנכון להגן על כבודו

האמת היא, כי גם אם היו רואים אותו לא היו מזהים אותו, יען כי הוא התחפש בבגדיו של בעל עגלה, והיה נוהג בעגלה וסוסים ברחבי המדינה

ואז זכר את הצ'ולנט. איזה צ'ולנט שמחכה לו! כל דבר אחר שהכינה אשתו לארוחת החג החוויר בהשוואה לצ'ולנט הזה. הוא זכר בבירור בחתיכת הבשר העסיסית שהיא שמה בצ'ולנט

משהיו היונים מאומנות היטב למרחקים קצרים, שלחה אותם בת המלך רחוק יותר, ושוב הן חזרו לארמון כשהן נושאות עוד כמה מאבני הפז שאיבד אביה

הוא הביע בפני תלמידיו את כוונותיו, וסיפר כי עם הגעתו לירושלים הוא "ילך קודם כל לכותל המערבי ושם יתקע בשופר עד שירעיד קולו את כל העולמות של מעלה"

- "הוא יושב בפתח העיר, במקום בו יושבים הפצועים והחולים. גם הוא סובל מחלאים ונגעים כמו שנאמר עליו בפסוק: "והוא מחולל מפשעינו... חוליינו הוא נשא"

כאשר הגב' פארקס סירבה לפנות את מקומה עבור אדם לבן, לא היו לה אף כוונות להפוך לסמל היסטורי או לדמות חשובה. היא עשתה זאת כי חשה שזה לא הוגן, ושזה נגד האמונה שלה

הם פתחו חלון שעמד בגג בית-המדרש, השליכו דרכו לולאה, וכאשר מישהו היה נכנס לבית המדרש הם היו מהדקים את הלולאה סביב גופו ומעלים אותו אל הגג

סיפור על שאלה של זקן על אי, ורב אחד שלא חשב לפני שהוא השיב…