6 אירועים טראגיים שאירעו בתשעה באב

לאורך ההיסטוריה אירעו בתשעה באב מאורעות טרגדיים במיוחד עבור עם ישראל. יום זה נקבע כיום אבל לאומי, בו מתענים, קוראים את 'מגילת איכה' ואת ה'קינות', פיוטים שמבכים ומשחזרים את המאורעות העצובים שאירעו ביום זה.

חטא המרגלים: הפעם הראשונה בה תשעה באב נכנס לדפי ההיסטוריה היתה זמן קצר לאחר שבני-ישראל יצאו ממצרים. לפי בקשתם, משה רבינו שלח שנים-עשר מרגלים לארץ כנען כדי לאתר את הדרך הנוחה ביותר לכבוש את הארץ המובטחת. עשרה מתוך שנים עשר המרגלים (יהושע בן נון וכלב בן יפונה לא הצטרפו למהלך) שבו ובפיהם דיווח מטיל אימה על הענקים היושבים בארץ ועל הערים המבוצרות. "לא נוכל לכבוש את הארץ!" הם קראו. דברי ההסתה של המרגלים הותירו רושם רב: העם התמרד ומיאן לעלות לארץ המובטחת.

כעונש על סירובם לעלות לארץ, גזר בורא העולם כי כל אנשי המלחמה (גברים בין גילאי עשרים ושישים) לא יזכו להיכנס לארץ המובטחת. במשך ארבעים שנה יהיה על עם ישראל לנדוד במדבר עד אשר הם ימותו, ורק לאחר-מכן הם יזכו להיכנס לארץ.

מרד בני-ישראל אירע בליל תשעה באב.

חורבן בית המקדש הראשון: את בית המקדש הראשון בירושלים התחיל שלמה המלך לבנות בשנה הרביעית למלכותו. הבית היה יצירה ארכיטקטונית מפוארת והיווה מרכז החיים היהודי.

לאחר פטירתו נחלק עם ישראל לשתי מחנות: עשרה שבטים סירבו לקבל את מלכותו של רחבעם בן שלמה, ומינו עליהם את ירבעם בן נבט כמלך ומאוחר יותר את העיר שומרון כבירתם. הם קיבלו את השם "מלכות ישראל". שני שבטים, יהודה ובנימין, קיבלו על עצמם את מלכות בית דוד ובירתם נותרה בירושלים.

כמאה וחמישים שנה לפני חורבן הבית הראשון התקיף מלך אשור את ממלכת ישראל וכבש אותה. הוא הגלה את עשרת השבטים לאשור ולמדינות רחוקות, מלכות יהודה שרדה ונותרה על כנה באורח פלא.

אך גם למלכות יהודה לא היה צפוי עתיד מזהיר. ירמיה, נביא שהתייחס למשפחת כוהנים, החל להתנבא (יחד עם נביאים אחרים) על העתיד המר הצפוי כעונש על השחיתות המוסרית והשלטונית ששררה בארץ. אך העם היושב בציון נזף בו וגיחך לנבואותיו.

בשלב מסויים ציווה עליו האלוקים להעלות על כתב את העונש הצפוי לעם ישראל. הוא העלה זאת במגילה מיוחדת הנקראת מגילת 'איכה'.

כאשר מלכות יהודה כרתה ברית עם מלך מצרים, עורר הדבר את חמת זעמו של נבוכדנצאר מלך בבל, האויב המושבע של מלך מצרים. הוא הכריז מלחמה על יהודה, כבש את ירושלים, הגלה עשרות אלפי יהודים לבבל, הדיח את מלכה יכניה ומינה תחתיו את אחיינו, צדקיהו.

למרות אזהרותיו החוזרות ונשנות של ירמיהו למלך החדש, ניסה צדקיהו לכרות ברית נוספת עם מלך מצרים ולמרוד בשלטון נבוכדנצאר. בתגובה יצא נבוכדנצאר למלחמה על ירושלים במטרה להחריב אותה כליל. המצור החל בעשרה בטבת, ושלושים חודשים לאחר-מכן, בחודש תמוז, נפרצו חומות ירושלים.

בז' באב החל נבוזרדאן, מפקד חיל בבל, להשחית את העיר. בתשעה באב אחר הצהריים הוא שלח אש בבית המקדש. האש בערה עשרים וארבע שעות, כשהיא הופכת את הבית המפואר בו שירתו היהודים את אלוקיהם לאפר.

עשרות אלפי יהודים נהרגו במהלך כיבוש ירושלים. עשרות אלפים נוספים הובלו לשבי בבבל.

חורבן בית המקדש השני: בשונה מן הבית הראשון שנבנה כשעם ישראל נהנה מעצמאות שלטונית מלאה, בית המקדש השני נבנה רק לאחר אישור ממלך פרס אשר לשלטונו היו היהודים כפופים באותה שעה. בכל תקופת בית שני, למעט המרד המוצלח של החשמונאים שהביא עצמאות מדינית במשך תקופה קצרה, היו היהודים נתונים למרות מלכות זרה.

ואז פרץ המרד.

באותה שעה היו בני ישראל נתונים תחת השלטון הרומאי. אכזריותם של הרומאים הקשתה עליהם והם קראו למרד, תוך תקווה שיוכלו לשוב ולשלוט בארץ ישראל. הקיסר הרומאי שלח צבא רב לדכא את ההתמרדות כאשר טיטוס, גנרל אכזר במיוחד, הופקד על כיבוש ירושלים. הוא הטיל מצור אכזרי על העיר שגרם ליושבים בה להינמק ברעב ובצמא. בתשעה באב הוא פרץ אל הר הבית ושרף את בית המקדש. במהלך הקרבות לכיבוש ירושלים נהרגו עשרות אלפי יהודים או נשבו כעבדים. ירושלים הייתה לעיי חרבות.

חורבן ביתר: שנים לאחר המרד הלא מוצלח בירושלים, אדם בשם בר כוכבא פתח במרד נוסף הידוע בשם 'מרד ביתר'. רבים האמינו כי בר כוכבא הוא המשיח וכי הוא יושיע את ישראל. אך המרד דוכא ביד אכזרית. בתשעה באב הכוחות הרומאים פרצו אל העיר, והרגו גברים, נשים וילדים. ושוב נכנס תשעה באב להיסטוריה כיום עצוב במיוחד.

הרומאים חורשים את הר הבית: שנה לאחר חורבן ביתר, חרשו הרומאים את הר הבית – המקום המקודש ביותר לעם ישראל.

גירוש אנגליה וספרד: בשנת 1290 גורשו יהודי אנגליה מארצם בתשעה באב. מאתיים שנה לאחר-מכן, היה תשעה באב היום בו נכנסה לתוקף גזירת המלך פרננדו ואשתו איזבלה על פיה אסור ליהודי לדרוך על אדמת ספרד. בכך באה לקיצה תקופת 'תור הזהב', תקופה בה יהודי ספרד נהנו מרווחה ושגשוג רוחניים וחומריים.