הורה יכול לומר בקלות לילדו 'לא' מאתיים פעמים ביום. אבל אחרי 'לא' בלתי פוסק, הילד הופך להיות מחוסן כל-כך והוא מפסיק להקשיב. כמובן שעל ההורה להציב גבולות, אבל חיוני לעשות זאת תוך כדי גילוי אמפטיה. ללמד ילדים להתמודד עם האכזבות האינסופיות, האבדנים והתסכולים בחיים בעזרת נחישות ומשמעת – זה מה שיעזור להם לבנות אגו בריא! אפילו אם הם מקטרים וכועסים ומאשימים אותך שאת האימא המרושעת ביותר עלי אדמות, יום אחד הם יעריכו את העובדה שהיה לך מספיק איכפת מהם כדי להגן עליהם מעצמם. יתר על כן, שמירה על העקרונות שלך מול איומיהם וכישורי ההתמקחות שלהם תעזור לך לעמוד בפני הפיתויים וההצקות שעמם יהיה עליהם בסופו של דבר להתמודד.
להלן כמה הצעות בהן תוכלו להשתמש עם ילדים צעירים:
1. אמרו "כן" חלקי – הסכימו לחלק כלשהו של מה שהוא או היא רוצים, למשל:
- "כן, אתה יכול לקבל את העוגייה הזאת – אחרי שתאכל".
- "כן, אתה יכול ללכת יחף – כשמזג האוויר יהיה חם יותר, אבל עכשיו קר ואתה צריך לשמור על כפות רגליך עם גרביים ונעליים".
- "כן, את יכולה לצאת – ברגע שהחדר שלך יהיה מסודר".
- "אתה יכול לגלגל את הכדור על הרצפה, אבל לזרוק רק בחוץ".
- "את יכולה להרביץ לכרית הזאת (או לצבוט אותה) – אבל לא לתינוקת".
2. תנו הסבר קצר על רגשותיכם – יש ילדים שלוקח להם יותר זמן לפתח אמפטיה. בלי הרבה דרמה, אמרו להם:
- "אני רוצה לשמוע אותך, אבל כואב לי כשאת מדברת בקול הזה. בבקשה השתמשי בקול המבוגר שלך ואמרי שוב את מה שאת רוצה לומר."
- "הייתי מאוד רוצה ללכת ללכת, אבל הרגליים שלי כל כך עייפות. אני צריכה להטעין מחדש את הסוללות. אם אלך לנוח, נוכל לצאת החוצה".
- "פעם גם אני מאוד אהבתי ג'אנק פוד והיה לי קשה לוותר עליו, אבל אני אוהבת אותך מספיק כדי שארצה שתאכל אוכל בריא".
3. דברו אל החלק בגוף – ילדים נכנסים לעתים קרובות למעגל כפייתי וקשה להם להפסיק את מה שהם עושים. כיון שהם אוהבים לתת פקודות, אמרו להם לפקוד על חלק הגוף אשר "עושה הצגות" להפסיק. אמרו לילד:
- "אמור לפה שלך: "תפסיק לנשוך!" או "תפסיק לדבר!""
- "אמור ליד שלך: "תפסיקי להכות", או "תפסיקי לחבוט"".
- "אמור לרגל שלך: תפסיקי לבעוט!"
- "אמור ליד שלך: "אל תרביצי! היי עדינה!"
נערים ונערות בגיל ההתבגרות
לומר לא לנער או נערה מתבגר/ת עשוי לעורר סערת תגובות ולהעמיד במבחן רציני את חוזק האגו שלך. רוב המתבגרים שונאים להרגיש תלויים בהוריהם וחושבים שהם הרבה יותר חכמים ומבינים מהם. מתבגרים שחוששים כל-כך מכל יחס של דחיה, בוז או לעג, עשויים לכאורה להתעלם מרגשות הוריהם. כל מה שחשוב להם זה להיות כמו כולם. על מנת לבסס את זהותם האינדיבידואלית (ותכופות גם כדי לקבל נקודות זכות אצל חבריהם) הם מתמרדים נגד הוריהם, מתווכחים איתם על כל דבר ומתעלמים מהם. תכופות עשויה עקשנות להחליף את מקום האינטליגנציה. רשעות נותנת להם אשליה של כוח ועצמאות, כאילו "אני לא צריך את ההורים שלי".
במהלך תקופה כואבת זו, גם הורים עוברים משברים משלהם – משברים כספיים, רגשיים ותכופות גם גופניים. יתכן שאין לכם סבלנות או כוח להציב גבולות. יתכן שנראה לכם קל יותר פשוט לוותר ולהיכנע. זכרו, יכולתכם לעמוד איתן תזכה אתכם ביחס של כבוד מצד המתבגר – מאוחר יותר! ולמעשה היא תראה לו או לה עד כמה איכפת לכם ממנו.
כאשר אתם צריכים להציב גבולות, הימנעו משימוש בנימה צינית ובשמות גנאי, במיוחד כאלה כמו "אגואיסט, אנוכי, עצלן, מטורף, משוגע" וכו'. אפילו אם אתם חושבים שהשמות הללו משקפים את האמת, שימרו את דעותיכם לעצמכם, שכן מתן ביטוי להם יגרום לנזק חמור מאוחר יותר. אם תדברו כשאתם כועסים, סביר שתרשו לעצמכם להטיח כל מיני איומים מוגזמים, והעונש עשוי להיות יותר קשה עבורך מאשר עבור הנער/ה, שכן הם יזעפו, ישאגו, יאיימו וייצרו אנרגיה שלילית בקצב של כור אטומי. כאשר אתם מדברים אתם, הימנעו ממבטים או מחוות פטרוניים, כמו גלגול עיניים, ידיים על המותניים או זרועות שלובות. המשימה שלכם היא להיות כמו שוטר שתפקידו להגן, ואשר מכריז על הכללים ונותן "קנסות" מתאימים באופן השליו והנייטרלי ביותר האפשרי מבחינה רגשית:
דוגמא 1. הנער: "כולם הולכים לאירוע הזה. אני לא מאמין שאתה לא מרשה לי!
אבא: "אני מבין כיצד אתה מרגיש אבל יש לי משימה לשמור עליך ועל בטיחותך". או "אני יודע עד כמה אתה רוצה להיות עצמאי וכמה מרגשים האירועים הללו, אך זאת ההחלטה שלי וזה סופי".
(לא: "אתה מטורף! לא איכפת לי מה החברים שלך עושים! חוץ מזה, זהו שקר. לא כולם הולכים!")
דוגמא 2. הנערה: "אני צריכה לעשות הכל בבית הזה! אני לא השפחה שלך. אף פעם אין לי זמן חופשי בכלל. למה שלא תבקשי ממישהו אחר לעשות את העבודות המטופשות האלה?"
אמא: "אני בהחלט מוכנה לשוחח איתך על הנושא, אך נעשה זאת רק כשתהיי מוכנה לדבר ברוגע. תודיעי לי כשאת מוכנה". "הכלל הוא שהבגדים שלך צריכים להיות בסל, אחרת הם לא יכובסו". או "אני רואה שאת עצבנית, אבל אני לא אקשיב לך עד שתמצאי דרך יותר מכבדת לדבר אליי". "אני מבינה כמה את מרגישה לחוצה עם על המבחנים האלה, אבל לדעת איך להכין ארוחה (או לקום בזמן, לגהץ את בגדייך, לנקות את החדר שלך וכד') זו הכנה טובה לחיים כאדם מבוגר.
(לא: את אנוכית ועצלנית. אני כמעט אף פעם לא מבקשת ממך לעשות כאן משהו!")
דוגמא 3. הנער/ה: אני שונא/ת אותך! לכולם יש __________ (עגילי יהלום, חליפות יקרות וכו'). אני אראה כמו זרוקה אם לא יהיה לי _______ כאלה. לא איכפת לך! את תמיד מנסה לשלוט בי! למה את חייבת תמיד לעשות בשבילי כל החלטה קטנה?"
אמא: "אני יודעת כמה זה מתסכל לא לקנות/ לעשות מה שאת רוצה, אבל אלה הם הכללים".
(לא: "את חושבת רק על עצמך! את בזבזנית וחומרנית! כסף לא צומח על עצים! אני לא קונה לך יותר כלום עד החתונה!")
דוגמא 4. הנער: "זה לא היה כלום, רק השעיה ליום אחד מבית הספר. את כל כך היסטרית. את נלחצת מכל דבר. בגלל זה אני לא יכול לדבר איתך".
הורה: "הייתי מרגיש/ה יותר בטוח/ה אם היית אומר לי את האמת".
דוגמא 5. הנער/ה: "קיבלתי ציון גרוע. לעולם לא אצליח לחיות לפי הסטנדרטים שלכם! אני כישלון מוחלט".
הורה: "אני מצטער/ת שזה מאוד כואב לך. בו/אי נחשוב ביחד על כמה פיתרונות יצירתיים".
דוגמא 6. נער/ה: "את נגעת לי בחפצים האישיים שלי! לא הייתה לך שום זכות לעשות את זה! אני לא יכול/ה לסמוך עלייך!"
אמא: "הגזמתי, אני יודעת. אני לא מאשימה אותך על כך שאת/ה כועס/ת. אני מצטערת. לא קלטתי עד כמה זה ירגיז אותך. אבל את/ה עדיין צריכ/ה לדבר אליי בצורה מכבדת."
תצטרכו להיאזר בכוח רוחני כביר כדי להישאר בשליטה בזמנים הללו ולא לקחת באופן אישי את ההתפרצויות שלהם ואת יחסם האנוכי. אולי תזדקקו למטפל שיעזור לכם להתמודד עם רגשותיכם שלכם – עם רגשות הצער, הדחייה והנטישה, כדי שכאבכם לא יישפך על ילדיכם. אם תצליחו לשמור על שלוות נפשכם, הילד יירגע בסופו של דבר ויחסיכם ילכו וישתפרו. אפילו אם הדבר ייקח עשר או עשרים שנה עד שהנער הזה "יגדל", הרי החוזק שתגלו יחזק אתכם. עם זאת, אם ילדכם מתנהג בצורה הרסנית כלפי עצמו או כלפי אחרים – אם הוא ער כל הלילה וישן כל היום, או מראה סימנים שהוא מכור (לאוכל, לאינטרנט, לקניות וכו'), או שאינו אוכל או שהוא חרד מכדי לתפקד בכלל, אלה סימנים ברורים שהוא זקוק לעזרה מבחוץ.
כתוב תגובה