לפני כשנה, סיפרה לי חברה כי הגננת של בנה אמרה שהבן שלה בוכה מכל דבר קטן. חברתי נלחצה קצת ושאלה: "מה אפשר לעשות? איך אפשר לגרום לו להפסיק לבכות?" הגננת השיבה לה: "צריך ללמוד אותו להתמודד עם תסכולים בדרך אחרת". בסוף אותה השנה, עדכנה אותי חברתי כי הגננת אמרה שהילד בוכה הרבה פחות. "כמה ששמחתי לשמוע", הוסיפה החברה.

למה בעצם הילדים שלנו בוכים? מה מסמל הבכי? ומדוע לעיתים אנו המבוגרים נלחצים ממנו כל כך?

***

הורים רבים מרגישים חסרי אונים מול הבכי של הילד. זה לא נעים, זה מפריע, זה מרגיש לנו "תינוקי", זה מנדנד, ולעיתים אפילו ממש מעצבן. לא פעם שמעתי את המשפט הבא בסגנונות שונים: "כמה שאני אומר לו להפסיק לבכות, זה לא עוזר!". נכון, זה באמת לא עוזר.. זה עלול אולי להזיק.

לא לפחד מרגשות.

בכי הוא סוג של ביטוי רגשי. זה נכון שישנם ילדים יותר רגישים, והנטיה שלהם לבכי היא גבוהה. אני למשל, הייתי ילדה בכיינית מאוד. במשך שנים אני זוכרת שאמרו לי שאני: "רגישה מדי". האמירה הזו לא רק שלא עזרה לי אלא גם הוסיפה לי רגשות אשמה ותסכול, מכך שהרגשתי שאין לי שליטה על הפגיעות שלי.

ילד שבוכה הוא ילד שמאותת לנו על משהו. הוא ילד שצריך את העזרה והתיווך שלנו כיצד להתמודד עם התסכול שלו. הבכי הוא שלב ראשון בהתמודדות. השלב השני הוא ההכלה שלנו ועימה גם כלים נוספים שיאפשרו לילד לגדול ולהתפתח מתוך הקושי הרגשי. ואספר סיפור שימחיש זאת.

בשבת האחרונה סיפרה לי חברה כי הבן שלה בנה נחש ארוך מקוביות דומינו. הוא תכנן לסיים לבנות את הכל, ואז להפיל את הדומינו הראשון ולראות איך קוביות נופלות בזו אחר זו. איזה כיף!

אלא.. שאחיו הקטן הרס לו את החגיגה. אחרי שכבר בנה שביל ארוך ומרשים, הקטן צעד לעברו ו… הפיל לו את כל מה שעמל עליו חצי שעה. "ראיתי את התסכול הגדול שלו, ואחרי כמה רגעים התפרץ ממנו בכי היסטרי". תיארה לי חברתי. "בהתחלה חשבתי לעצמי, מה הוא בוכה ככה, בסך הכל נחש דומינו?! אבל אחרי כמה רגעים הבנתי שבשבילו כרגע זה צער גדול".

נדמה שאם נסתכל מהכיוון שלנו, המבוגרים, נראה כי גם אנו יכולים להזדהות עם התחושה הזו. התחושה כי דבר שעמלנו עליו, והיינו רגע לפני סיומו… נהרס בגלל מישהו אחר, לא זהיר.

חברתי המשיכה לתאר: "קראתי לו אלי, ובהתחלה לא אמרתי כלום. רק חיבקתי ונתתי לו להוציא את התסכול שלו. "איזה אח מעצבן! אני לא אוהב אותו! עכשיו הכל נהרס לי, עד שבניתי את זה! אוףףףףףףףףףף". שאלתי אותה איך הגיבה למשמע הדברים והיא ענתה בפשטות. "לא ממש הגבתי. נתתי לו לכעוס ואחרי שנרגע סיפרתי לו על חוויה דומה שהייתה לי".

האמת שהתפעלתי מהתערבות הזו. היכולת שלנו לתת לילד מקום להביע את רגשותיו, ולהראות לו שאנו מזדהים עימו, ומבינים אותו, יוצרת הקלה ושחרור עבורו.

להעניק כלים נוספים

השלב הבא, לאחר שאנו נותנים לילד את האפשרות לבטא את עצמו, הוא שלב ההדרכה. הילדים שלנו לומדים מאיתנו. כעת זו ההזדמנות שלנו להציע לו רעיונות אחרים. במקרה הנוכחי אפשר להציע לו שיבנה את הנחש בחדר סגור, או שיבחר משחק אחר. כדאי לשוחח איתו גם על ההנאה שלו מעצם הבנייה, ואפשר גם להוסיף מילה (בהתאם לגיל של הילד) על כך שגם שדברים נופלים לנו, אנו מאמינים שזה לטובה.

כשאנו נותנים מקום לרגש של ילד, ועם זאת מעניקים לו כיווני מחשבה/עצה להתמודדות עם הקושי, אנו מחזקים אצלו את היכולת לגדול ולהתגבר בפעם הבאה.

המחיר של חסימת רגשות.

ולהפך, כשאנו משדרים לילדים שלנו שלבכות זה ילדותי, או שלבכות זה מעצבן או אסור, אנו גורמים לילד להרגיש לא בסדר עם הרגש שלו, ולאחר זמן מה הוא אכן עלול ללמוד להדחיק את רגשותיו, לא להביע אותם בפנינו, ובהמשך הוא עלול גם לא להביע אותם בפני עצמו. את הרגשות השליליים הוא עלול יהיה להתחיל לבטא בדרכים לא מודעות אחרות כמו למשל אדישות, הסתגרות, כעס מוגבר וכדומה.

ומכיוון שכולנו רוצים לגדל ילדים פתוחים ומשוחררים, כדאי למרות הקושי להכיל את הבכי, ולתת לו כאמור, כלים נוספים להתמודד עם רגשות שליליים.

רגש הוא אותיות גשר. גשר להבין את עצמי. גשר להבין את זולתי. גשר של מודעות וחיבור על נפשנו.

להכיל את הרגש של עצמי

"אבל אני לא מסוגל רגשית!" אמר לי אבא אחד. הבכי שלו מחרפן אותי, מכל דבר קטן הוא מתחיל ליילל. זה משגע אותי!" אני באמת מבינה את האבא. דבריו הזכירו לו את התחושות שיכולות לצוף, אל מול בכי של תינוק שלא מפסיק ליילל בשעות הלילה, כשאת כבר גמורה מעייפות, ולא מבינה מה פשר הבכי שלא נרגע. זה באמת לא קל. יתרה מכך, חשוב לתת מקום גם לרגש שלנו.

זה בסדר להגיד שקשה לנו. זה בסדר להגיד שזה מטריד, מקשה, ואפילו מעצבן. זה טוב וחשוב לשתף את בן או בת הזוג בתחושות שלנו, ולאפשר לנו להרגיש.

היכולת שלנו לתת מקום לרגשות שלנו, בדיוק כמו לילדים שלנו, היא זו שתאפשר לנו לבסוף להירגע. להשתחרר מאותו רגש שלילי, ולחוש אחרת. דווקא החיבור לרגש, מחזק את יכולת השחרור ממנו.

רגש הוא דבר חיובי. רגש עוזר לנו להבין את הזולת, להשתתף בכאב ובשמחה עם האחר. רגש הוא כלי שמחבר אותנו עם הסובבים. לא כדאי לחסום את הרגש. כי אם נחסום רגש שלילי, ייחסם גם החיובי. החיבור לרגש, ועימו היכולת שלנו לעשות עבודה פנימית של שינוי והסתכלות אחרת, מאפשרים לנו לגדול. להתפתח. להתעלות. להרגיש אחרת.

בהצלחה רבה!