אתחיל מכמה מילות הרגעה. הרבה ילדים גונבים. גניבה, או לקיחה בלי רשות, היא תופעה נפוצה אצל ילדים רבים. אשתף אתכם, שגם אני בתור ילדה בכיתה א' או ב', לקחתי פעמיים או שלוש, כמה שקלים מאבא שלי, ללא רשות ("גנבתי!"). ובמקרה שלי, אני יכולה להעיד, שבגרתי והפכתי להיות אדם ישר ואמיתי. כך שאל חשש, ילד "שגונב", הוא לא סימן לפושע בעתיד :)

ולאחר הקדמה הזו, חשוב להבין מה, האם וכיצד צריכה להיות התגובה הנכונה אל מול ילד "שגונב".

ראשית, חשוב מאוד לא לכנות את הילד בשם "גנב", ולא לדבר עליו בצורה כזו. גם אם הוא לקח מהסופר, לקח מהארנק, או לקח צעצוע מהגן, לא נשתמש בביטוי הזה. הגדרה שכזו, עלולה ליצור נזק לטווח ארוך. עדיף להשתמש במילים "לקיחה בלי רשות".

ובכלל, אל מול "גניבות" של ילדים קטנים, לרוב עדיף שלא לומר כלום, ובטח שלא לעשות מזה עניין גדול. אצל רוב רובם של הילדים, הדבר חולף מעצמו. וממילא אם נעשה מזה "ביג דיל" אנו עלולים לפתח אצל הילד, דימוי עצמי שלילי אודות עצמו.

תופעת הגניבות אצל ילדים נובעת לעיתים מסקרנות, לעיתים גם מחסך רגשי כלשהו, או מצורך בתשומת לב שלא בא לידי סיפוק. כאשר אנו ההורים מזהים כי הילד שלנו גונב, כדאי לעצור ולבחון האם הילד מקבל מאתנו יחס רגשי. האם צרכיו הנפשיים (כמעט תמיד, ילד לא גונב בגלל מחסור פיזי) כמו זמן עם ההורים, מגע ומחמאות קיימים. במידה ונזהה שיש חוסר בנושאים הללו, כדאי להשקיע בכך, וברוב המקרים, הענקה שכזו, תפתור את הבעיה.

גניבה מחנות או מחבר

אם כל ההסתייגויות שכתבתי לעיל, יש פעמים בהן חשוב להתערב, בעיקר כאשר מדובר על גניבה מחוץ לבית. הנה שלבי ההתערבות בפירוט:

כשאנו מגלים (רק אם זה בוודאות), שהילד שלנו לקח משהו בלי רשות מחנות, מהכיתה או מחבר, חשוב להתייחס לכך ברצינות.

שלב 1 – כדאי לא לשאול את הילד "האם גנבת? או למה לקחת בלי רשות? או מאיפה החטיפים הללו?" אם אנחנו יודעים את התשובות לשאלות הללו, עדיף להימנע מלשאול, ובכך לא לתת לילד את תחושת האי נעימות (ואת הצורך לשקר בגלל האי נעימות), אלא לומר בפשטות: "אני יודע/ת שלקחת חטיפים מהחנות".

שלב 2 – יהיה להדגיש את הכללים בצורה ברורה: "אנחנו לא מרשים לקחת דברים בלי רשות".

שלב 3 – כדאי לדבר עם הילד על הקושי להתמודד אל מול דברים שאנו רוצים, אבל הם לא שלנו. אפשר לספר גם סיפור על עצמנו, על קושי ועל התגברות. שלב זה הוא חשוב מאוד, כיוון שהוא מחזק את הקשר שלנו אל הילד, ומאפשר לו להפנים את המסר בצורה ברורה יותר. ככלל, מסרים או ערכים שנאמרים תוך אווירת קרבה ואמון בילד, ישפיעו על נפשו, בעוצמה רבה יותר.

שלב 4 – נאמר לילד שאנחנו הולכים להחזיר את מה שנלקח. פעמים רבות הילד מתבייש, ולכן חשוב שנעשה זאת ביחד עמו. אם הילד מביע קושי או מבקש שלא להחזיר, כדאי להשקיע עוד קצת מאמץ ולשוחח עמו על החשיבות לתקן את מעשיו. אך בכל מקרה צריך להיות מסר ברור, שמוכרחים להחזיר, גם אם לא נעים.

שלב 5 – לעודד ולחזק אותו על היכולת "לחזור בתשובה", לתקן ולהחזיר. נאמר לו למשל, שזה לא קל, והוא הצליח! וממילא זה רק מוכיח כמה הוא ילד טוב ומיוחד. נמצא את המילים להדגיש לו שאנו מאמינים בו, והמעידה שהייתה אינה משמעותית עבורנו.

אמצעים נוספים לחיזוק והפנמה:

סיפור. ילדים אוהבים סיפורים (גם מבוגרים..) הסיפורים מצליחים להעביר מסר בצורה ברורה ומהנה, הרבה יותר ממאות משפטי מוסר. למשל, נספר על ילד שמאוד רצה משהו שאינו שייך לו, על ההתמודדות שהייתה לו בליבו, ועל הכוח להתגבר ותחושת הסיפוק שלאחר מכן. תהיו יצירתיים ומעניינים בהמצאות שלכם :)

פרגון ושבח על הצלחות. ידוע הוא שהרבה יותר משאדם נבנה מביקורת, אדם נבנה ומשתנה מתוך הרגשה טובה. כאשר אנו מזהים מקרה שבו הילד שלנו התגבר ולא לקח בלי רשות (למשל לא לקח לאחותו את המשחק שלה, למרות שמאוד רצה אותו), או כשהילד שלנו מתנהג ביושר, אומר את האמת וכדומה, חשוב מאוד להעצים ולשבח אותו. במקרה זה כן נשתמש בתארים כמו: אתה ילד ישר, אמיתי, ילד שאפשר לסמוך עליו, וכדומה.

לכל ילד יש שאיפה פנימית להיות טוב. לגרום לנו ההורים לאושר ולנחת. כשאנו לא נבהלים ממעידות כאלה ואחרות, וממשיכים לשדר לילד שאנו מאמינים בטוב שבו, ושכולנו מועדים לפעמים, אנו מאפשרים לשאיפה הזו להמשיך ולהתקיים, להמשיך ולהניע את הילד לעשות טוב ולגלות עוד יותר את הכוחות החיובים שבו.

בהצלחה!