איש אינו מושלם. כנראה שזו הייתה אחת הסיבות בגללן איתן בן השבע-עשרה התרגז כל-כך באותה שבת אחר הצהריים. כל המשפחה ישבה ליד שולחן השבת יחד עם בת הדודה שני ובעלה הטרי, וכן חברתה של מאיה בת העשר. במילים אחרות, השולחן היה מלא. אך לפתע, באמצע שיחה רגילה בין איתן לאחיו התעצבן איתן, דפק באגרופיו על השולחן, זרק כמה מילות גאני לעבר אחיו ויצא מן הבית בטריקת דלת. כולם ישבו בדממה, המומים.

הורים חייבים שתהיה לכם תוכנית פעולה למצבים מעין אלה. למזלם, להורים הייתה תוכנית פעולה מאוד מדוייקת.

אם זה היה חודשים ספורים קודם לכן, האימא הייתה מתנצלת בפני אורחים ורצה אחרי בנה במורד הרחוב. אם הייתה משיגה אותו, היא הייתה צורחת עליו, נוזפת בו על התנהגותו המזוויעה ליד השולחן ומודיעה לו שמעלה ואילך הוא מאבד כל זכות שהייתה לו אי פעם שהוא לא הולך לקבל שום דבר חדש לפחות במשך שנה! סביר להניח שהיא הייתה מקנחת בהכרזה כמה ההתנהגות שלו הגעילה אותה.

כמו הורים רבים, מרים הייתה נוהגת כך מפני שהיא הייתה מרשה לעצמה להיות קורבן לאדרנלין שלה. ילד יכול לעשות דברים שונים שמעוררים הפרשת אדרנלין בגופו של ההורה (דחף להלחם או לברוח). כאשר האדרנלין זורם, אדם מרגיש צורך דחוף לעשות משהו מיד. אדרנלין הוא חלק ממערכת תגובות החירום של הגוף. הוא נמצא שם כדי להבטיח את הישרדותנו ברמה הפיזית. עם זאת, הוא מאוד לא מתאים לפתרון הבעיות שלנו בתחום מערכות היחסים האנושיות, בתחום תכנון הקריירה או בתחום גידול וחינוך ילדינו! לפיכך, אם ילד לא נמצא בסיטואציה שמהווה סכנה פיזית עבורו, הורים מוכרחים לחכות עד שהאדרנלין שלהם יפסיק לזרום בטרם יטפלו בילד. הורים יכולים גם לעזור לאדרנלין אצלם להפסיק לזרום: אם הם יישארו לשבת, ינשמו עמוק ולאט וידמיינו שהם נמצאים באיזה נוף יפהפה, רחוק רחוק מהילדים!

זהו לקח שההורים למדו כשהם השתתפו בקורס להורים זמן לא רב קודם לכן. הם ידעו שאין טעם לרדוף אחרי בנם ושלמעשה אין כל סיבה דחופה לעשות זאת. אין כאן מצב חרום. הם ידעו שהם צריכים למצוא דרך הולמת להתערבות הורית ושהדבר ידרוש רגשות רגועים וקצת זמן. הם התנצלו בפני האורחים על התנהגותו של בנם והמשיכו להגיש את הארוחה.

בזמן כלשהו באותו אחר צהריים, איתן שב הביתה. מרים חיכתה לו בעת שכל שאר המשפחה נחו את מנוחת הצהריים שלהם. היא הזמינה את בנה לשבת והתחילה את שיחתה באימון רגשי – הטכניקה של כינוי אמפתי של רגשות. "כנראה שמשהו מאוד הרגיז אותך בעת סעודת השבת" היא אמרה, "אתה רוצה לספר לי מה זה היה?"

קולה הרך והלא מאיים הקל על איתן להסביר את עצמו. הוא ידע שהיא מקשיבה לו כדי להבין אותו, והוא גם ידע שהיא לא מתכוונת לתקוף אותו או ללעוג לו. מרים ידעה שאין כל "סיבה" שעשויה להצדיק את התנהגותו הלא יפה של בנה, אך לפעמים אנשים עושים טעויות. היא הכירה ברגשותיו, נתנה תוקף לנקודת מבטו ורק לאחר מכן הציעה דברי הדרכה משלה. זה היה סדר הדברים שלמדה בקורס: תמיד וודאו שיש חיבור ביניכם לבין ילדכם לפני שתנסו לערוך שינוי כלשהו. אם יש חיבור טוב בין הילד לבין הוריו, יש סיכוי טוב שהילד יקבל את דבריהם.

מרים יישמה גם את שאר תוכנית הפעולה שהיא ויהודה ערכו. היה על איתן ללמוד שהתנהגות כזו לא יכולה לחזור על עצמה אפילו אם הוא מתרגז, מתוסכל, מוקנט או מגורה רגשית בדרך אחרת כלשהי. לא היה די בכך שמרים תקשיב לו ותבין אותו – היה עליה גם ללמד אותו גבולות התנהגותיים ולהציב אותם בפניו. אולם דבר זה ניתן לביצוע רק כאשר ההורים רגועים ושולטים בעצמם. אילוף נמר האדרנלין, לא זו בלבד שהוא מעצים הורים ללמד את ילדיהם בצורה אפקטיבית, אלא חשוב לא פחות, הדבר גם עוזר להם לשמור על יחסים אוהבים עם ילדיהם למשך כל חייהם.