"בתי בת השמונה מתנהגת כמו נערה מתבגרת. היא עושה מה שהיא רוצה, עונה לי לא יפה ובאופן כללי נהייתה חצופה ועזת מצח". "בני המתבגר הוא מתבגר ואינני מצליחה לגרום לו להגיב אליי בכלל. התשובה היחידה שלו לכל דבר היא משיכת כתפיים, ואם יש לי מזל, הוא גם ממלמל משהו. אני לא יודעת מה קרה לילד הקטן והמתוק שלי, אבל אין ספק שאני לא נהנית מהגירסה המתקדמת שלו!"

הורות יכולה להיות מלאכה מאוד מתסכלת– החל במרדנות הראשונה של פעוטות – דרך כל מה שבאמצע – וכלה בסערות המאפיינות את גיל ההתבגרות. אין ספק שזו לא הפלגה על מי מנוחות. הורים יכולים לעשות כמיטב יכולתם ליצור אווירה נעימה ואוהבת בבית, אבל ילדים צריכים לעשות את מה שעליהם לעשות כדי לפרוץ החוצה מקונכיותיהם. יש להם משימה: לגלות את עצמיותם הייחודית, ומשימה זו מחייבת אותם להפריד את רצונם מרצון הוריהם. המוטו של מסעם הוא "אם אני אתה, אינני יכול להיות אני". או בגירסה אחרת: "אם אעשה הכל בדרך שלך, אז אני אתה ולא אני". אין זה שילדים רוצים להיות לא-צייתנים, אלא שלפעמים הם מוכרחים להיות לא צייתנים כדי למצוא את עצמם. גישתם אומרת, "בשום פנים ואופן! זה לא מה שאני חושב וזה לא מה שאני רוצה לעשות!"

כמובן שישנה בעיה אחת קטנה עם עניין החוצפה. בהחלט לא מקובל שילד יראה חוסר כבוד כלפי אביו ואמו. עזות מצח היא התגלמות חוסר כבוד. היא נעשית בנימת הקול הלא נאותה, בתנוחת הגוף הבלתי הולמת, ותכופות גם בתקשורת המילולית הלא מתאימה והלא מכבדת. היא רעה, רעה רעה! אם כן, כיצד יכולים הורים יהודיים לעזור לילדיהם לפתח את עצמיותם האינדיבידואלית – למצוא את עצמם ואת מקומם הייחודי ביקום הזה – מבלי לעבור על הדיבר החמישי בתורה, האומר "כבד את אביך ואת אמך?"

ילד אשר מתנהג בכבוד כלפי הוריו לא מוכרח להסכים עם ההורים בכל דבר ועניין או אף לעשות בדיוק את מה שההורים רוצים שייעשה. לדוגמא, מותר לילד לבחור אדם מסוים כבן או בת זוג, אפילו אם ההורים לא מתלהבים מהבחירה שלו. אולם, אסור לילד לדבר אל הוריו בצורה פוגעת עקב כך! בדומה לכך, יתכן שיהיו חילוקי דעות בין הורים לילדים לגבי מה טוב לאכול לארוחת הערב. אולם אסור לילד לדבר בחוצפה תוך שהוא מביע את דעתו. ("אמא, את מוכנה לפעמים לעשות המבורגרים במקום פשטידת ברוקולי?" לעומת "בשום אופן! אני לא אוכל את האוכל המגעיל הזה!")

הורים יכולים בהחלט לעודד פעילות וחשיבה עצמאית אצל ילדיהם בלי לעודד התנהגות חברתית גרועה. כמו כן, אין זה הכרחי למחוץ את הילד תוך כדי כך שמלמדים אותו איך להתנהג ולתקשר עם אנשים אחרים בצורה מנומסת ומכבדת. חלף זאת, ניתן לפעול בו-זמנית לקראת שתי המטרות הללו: לגדל בן אדם פירושו לגדל בן-אדם (אדם בעל דעה משלו) וג'נטלמן (אדם שנעים לשהות במחיצתו).

לכן, הבה נפקח את שתי עינינו בו זמנית. אל תקבלו גישה חצופה, אך עודדו פיתוח של האישיות!