שנה חדשה, התחלות חדשות. אנו סוגרים את הדף הישן. יש בו מילים ואותיות יפהפיות, אך יש בו גם קשקושים מכוערים, כאלו שלא היו אמורים להיות שם. לא לחינם אחד האיחולים המסורתיים לקראת ראש השנה הוא "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה." אנו רוצים כי השנה הקודמת תכלה ותסתיים ותפנה את מקומה לשנה החדשה.

השלימו את החסר:

השנה אני _________

[מה כתבתם? אם כתבתם "ארד במשקל", "אתעמל כל בוקר", "אקפיד לאכול אוכל בריא", אלו הן בהחלט החלטות טובות וחיוביות. עם זאת, היה כדאי שתצרפו אליהן גם החלטה העוסקת במישור הרוחני בחיים שלכם, משהו כמו הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת או הקדשת זמן נוסף ללימוד תורה. כי מהו הגוף ללא הנשמה שמעניקה לו חיים? ועם זאת, מהי הנשמה ללא הגוף שמאפשר לה לפעול בעולמנו? ]

כעת קיראו את מה שכתבתם ושאלו את עצמכם: מה עוצר אתכם? מדוע עד היום לא עשיתם זאת?

האוייב הגדול ביותר של ההחלטות וההתחלות החדשות הוא: ההרגל. השיגרה. הרוטינה. מה שעשינו אתמול, שלשום וביום קודם לכן. אם זה מה שעשינו בחודשיים האחרונים, מדוע שננהג אחרת?

האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מביא בספר התניא את ההבחנה בין מי שמכונה בשם "עובד אלוקים" ומי שנקרא "לא עבדו." ההבדל ביניהם? העובד מקפיד לשבור את השיגרה, להתקדם ולפרוץ את מגבלותיו. האחר אמנם לא עשה שום דבר שלילי ואף הקדיש את זמנו לעבודת האלוקים, אך הוא מכונה "לא עבדו" כי הוא לא עבד, עמל והתאמץ כדי להגיע לגבהים חדשים.

אם אנו רוצים לבצע את ההחלטה שלנו השנה, עלינו להיות מודעים לכוח ההרסני של ההרגל. אל נשקר את עצמנו: זה לא יהיה פשוט, זה כרוך במאמץ רב אך התוצאה תשתלם.

***

מדוע נזכרתי בכך?

מדי שבוע באתר אני יוצר תיקיה חדשה עבור המגזין השבועי. התיקיות מסודרות לפי השנים העבריות: תשס"ט, תש"ע, תשע"א וכן הלאה.

השבוע, כשביקשתי ליצור את המגזין של ראש השנה-פרשת האזינו, יצרתי אותה באותו מקום בו עשיתי זאת ב-52 השבועות האחרונים: בשנת תשע"א.

אלא שראש השנה, כמובן, יחול בשנת תשע"ב.

תאמרו שזו טעות טכנית בלבד, שגיאה של רגע שיכולה לקרות לכל אחד. אבל אני ראיתי את הדברים כהזדמנות להבחין בהרגל. אפילו לא חשבתי פעמיים, ביצעתי את אותה פעולה כמו כל שבוע מבלי להקדיש שניה של מחשבה.

ההרגל גורם לנו לעבור למצב אוטומטי, בלי לחשוב הרבה ובלי להתמקד במה שבאמת מתרחש מול העיניים שלנו.

כאשר מישהו שואל אתכם "מה שלומכם", נסו להשיב פעם "לא מי יודע מה." תתפלאו אבל ברוב הפעמים השואל/ת יגידו "אה, יופי, מצויין – יום טוב" וימשיכו לדרכם. כי הם לא באמת הקשיבו, הם לא היו ממוקדים בכאן ובעכשיו.

השנה אני.... ישתדל לא לתת להרגל ולשיגרה לגבור עליי.

שנה טובה ומתוקה.