שאלה:

נראה כי לתורה יש פירושים רבים כל-כך? כיצד, למעשה, מפרשים את התורה?

תשובה:

התורה היא חוכמתו של אלוקים. השכל, מעצם טבעו, מאפשר – ואף תובע – ערוצי הבנה שונים. לא כל שכן כשאנו עוסקים בחוכמה הנצחית של הא-ל הנצחי.

חז"ל מספרים לנו שהתורה ניתנת לפירוש בארבע דרכים כלליות שונות: פשט, רמז, דרש וסוד.

1) פשט הוא הפירוש הפשוט של התורה. כשכתוב בתורה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", פירושו בדיוק כפי שעולה מן הכתוב, במובן המילולי ביותר.

2) רמז מתייחס לרמזים השונים שמכילה התורה. אחת השיטות שנוקטת התורה כדי להבין את הרמזים הללו היא הגימטריה, ערכן המספרי של האותיות העבריות. לדוגמא, הגימטרייה של "בראשית ברא" זהה לגימטריה של "בראש השנה נברא העולם"!

3) דרש הוא חשיפת המשמעות העמוקה יותר של הפסוק. המלה "בראשית" – המדרש מספר לנו שניתן לפצל מלה זו לשתי מילים – ב ראשית. התורה אומרת לנו כי העולם נברא עבור שני ("ב") "ראשונים" ("ראשית") – עבור היהודים ועבור התורה. למרות שאין זה הפירוש הפשוט של המלה, אף על פי כן זוהי דרך אמיתית ותקפה להבנת התורה.

4) סוד הוא החלק האזוטרי והמיסטי של התורה. תיקוני זוהר (ספר הנותן שבעים (!) הסברים אזוטריים שונים למלה "בראשית") מסביר כי המלה "בראשית" ניתן גם לפיצול למלים "ברא שית" (ברא [עם] שש). וזאת מפני שהעולם נברא בעזרת ששת כוחותיו הרגשיים של אלוקים – ששת המידות חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד ויסוד.

בעזרת ארבע שיטות הבנה אלו של התורה, ישנם אינספור אפיקים להבנתה. לדוגמא: קיימות דרכים שונות להבנת התורה לפי פירוש הפשט. לכן ישנם פרשני תורה רבים המתרכזים בפשט – רש"י, אבן עזרא, הרשב"ם ורבים אחרים – ותכופות (ונראה כי לעתים קרובות מאוד...) הם אפילו חלוקים בדעתם ביחס למשמעותו המילולית של פסוק מסוים. למעשה, לפי תורת הקבלה, קיימות 600,000 דרכים להבנת הפשט, 600,000 דרכים להבנת הרמז, 600,000 דרכים להבנת הדרש ו-600,000 דרכים להבנת הסוד!

כל תובנות ביחס לתורה מתקבלות על הדעת, כל עוד אין הן סותרות אף אחת מיסודות האמונה.

חז"ל מספרים לנו כי "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני." יתכן שמשה לא שמע רעיון ספציפי זה שעליו חשב הרב החי אלפי שנים מאוחר יותר, אך הבסיס לרעיון הזה כבר ניתן במעמד הר סיני.

אלוקים נתן לנו את הכלים לצלול לתוך עולמות התורה ולחשוף את החוכמה האלוקית החבויה בתוכם.

אולם, כשמגיעים להלכה, ישנה אמת אחת בלבד. שכן, בעוד התורה היא חוכמת הא-ל, אשר כפי שהזכרנו לעיל מאפשרת דעות שונות, הרי ההלכה אינה השכל, אלא רצון האלוקים. והרצון שלו הוא מוחלט ולא מאפשר להביט בדברים בשתי דרכים שונות.