מנכ"ל של חברה מסוימת אמר פעם לעובדיו, "הפיטורים ימשיכו עד שהמורל כאן ישתפר".
קל להבין עד כמה אבסורדית היא אמירה זו. קצת יותר קשה להבין מה לא בסדר כשהורה צועק על ילדו: "למה אתה לא מכבד אותי?!"
מחקרים מראים שילדים, כמו מבוגרים, מכבדים את אלה שמכבדים אותם. אפילו כאשר הכרחי להשתמש באמצעי משמעתי כלשהו, גם זה יכול להיעשות מתוך גישה של כבוד כלפי הילד. אפשרי לגמרי לומר לילד בצורה שיש בה כבוד כלפיו, "לטובתך אני נאלץ לנקוט באמצעי זה", או "זוהי התוצאה של המעשה שלך". אין כל צורך להשפיל את הילד או לדבר אליו בצורה פטרונית כיוון שנהג שלא כשורה.
כאשר מדברים לילד כל הזמן מתוך כבוד, הוא או היא ילמדו כיצד לכבד אחרים ואיך להשיב כבוד להוריהם. עלינו לזכור, שיש להרוויח כבוד – אי אפשר לדרוש אותו. הכבוד מתרחב לכל ההיבטים של חיי הילד, כמו לא לפתוח מכתבים המיועדים לילד או להקיש על הדלת לפני שנכנסים לחדרו, וכן לא לצותת לשיחות הטלפון שלו לחבריו, וכו'.
ילד שיזכה ליחס של כבוד מצד הוריו יפתח הערכה עצמית חזקה, שתעזור לו להתמודד היטב בכל תחומי חייו, וחשוב מכל, הוא יבין בדיוק כיצד נראה הכבוד ומהי התחושה המלווה אותו, ולכן אף ידע כיצד להתייחס בכבוד לאנשים אחרים.
כיבוד הורים היה תקופות שהייתי אומר לילדי שלא רצו לשמוע בקולי, "מה אם כיבוד אב ואם".
יום אחד קלטתי שאלו דבורים שטותיים לומר לילד אפילו שהם נכונים. כיון שלילד משפט זה לא מדבר, וכיון שזה לא מדבר אליו, זה לא רלוונטי.
שמתי לב כמו שכותב בעל הכתבה, שהילד יתן לי כבוד, אם אני מתחייס אליו בצורה מכובדת, וזה לא סותר את המשמעת שאנו דורשים ממנו.
לבחור מבוגר עם שכל, אפשר לדבר על מצות כיבוד אב ואם. או לילד אחרי ששמע בקולי, לומר לו "הרוחת מצות כיבוד אב ואם", אבל לא לתבוע ילד מכח "מצות כיבוד אב ואם".