בשבוע שעבר ראיתי איש שלא עשה אף טעות מזה 4,000 שנה. הוא היה חנוט במוזיאון הבריטי.

ה. ל. ויילנד

אישה אחת דיברה אתי לאחרונה על סדנאות להורות. היא אמרה, "לפני שלוש שנים הפסקתי ללכת לכל סדנאות ההורות הללו. בכל פעם שהייתי הולכת לסדנה כזו, הייתי מקבלת המון השראה, ואז הייתי באה הביתה ומנסה ליישם את כל מה שהם לימדו אותי, אבל זה לא עבד. הייתי מרגישה על הפנים ומאוד כועסת על עצמי. הייתי מרגישה לא אפקטיבית וחסרת יכולת. כל הסמינרים הללו לימדו אותי מה אני לא עושה, ואני יודעת איזה מין אמא אני לא."

הסברתי לה, שהחיים אינם מתמצים בשאיפה לשלמות. מה שאנו מנסים לעשות הוא לקחת דבר אחד או שניים שאנו יכולים לשפר, ולעשות כמה שינויים קטנים. כדברי המימרה המפורסמת, "המסע של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד אחד בכיוון הנכון". עלינו להבין כי איננו יכולים לקפוץ אלפי קילומטרים בקפיצה ענקית אחת.

לא הוכשרנו להיות אם, אישה, בעל וכו' ולא קיבלנו רישיון לעסוק בכך. העובדה שילדנו והולדנו את ילדינו אינה עושה אותנו להורים מקצועיים, בדיוק כפי שאדם שיש ברשותו כינור לא הופך אוטומטית לכנר. אימון עקבי במשך השנים, הוא שעושה את האימא בהדרגה לאם טובה יותר ולאדם טוב יותר.

הדרך להגשים זאת היא להציב לעצמנו מטרות קטנות ובנות-השגה. כיוון שאלה שינויים קטנים, יש יותר סיכוי שנצליח להשיג אותם. עשיית שינויים חיוביים קטנים בכיוון הנכון תגרום לנו להרגיש גאים בעצמנו – במקום להרגיש רע עם עצמנו כשאנו נכשלים לעשות את אותם דילוגים בני אלפי קילומטרים.

כשנרגיש טוב יותר ביחס לעצמנו כהורים, נצליח יותר במשימה החשובה ביותר שנתן בידנו אלוקים.

ר' שלום דוב-בער מליובאוויטש (הרבי הרש"ב – 1860–1920) נהג לומר כי "בדיוק כפי שיהודי מחויב להניח תפילין כל יום, לא פחות חשוב להקדיש חצי שעה בכל יום כדי להרהר כיצד לגדל את ילדינו בדרך הנכונה". אם כל אחד מאתנו היה עושה זאת – מקדיש חצי שעה מדי יום ביומו, ללא יוצא דופן, כדי להגות בדרך שבה אנו מגדלים את ילדינו – אין ספק שהיינו מוצאים שינוי אחד קטנטן אותו נוכל ליישם בהצלחה. כעת, אילו היינו עושים זאת מדי יום במשך כל חיינו...