לומר לילדך "אתה שקרן" או "אתה עצלן" משמע להדביק לו תווית, וברבות הזמן, הוא או היא יתחילו להאמין שהם אכן אדם כזה. בסופו של דבר, הילד יחיה בהתאם לציפייה זו ממנו. אם הוריי או מוריי אומרים שאני שקרן – כך יחשוב הילד במודע או בתת-מודע – אז אני יכול לשקר. אם הם אומרים שאני עצלן, אז כך בדיוק אני יכול להתנהג, כי אני כזה.

ההבחנה שלנו ביחס למי אנחנו מושפעת עמוקות מן התוויות שאנשים אחרים מצמידים לנו; וכשמדובר באנשים שחשובים לנו, התוויות הללו נדבקות אלינו לתקופת זמן ארוכה הרבה יותר.

כאשר הכרחי למתוח ביקורת על מעשיהם של ילדינו, עלינו לומר להם דברים כמו "אתה אדם ישר ואינך צריך לומר דברים לא נכונים", או "אתה אדם העובד קשה כדי להצליח, לא מתאים לך לדחות את ביצוע מטלותיך". עלינו לגנות את המעשה, לא את האדם. עלינו לומר, "אתה אדם כל כך טוב, מעשה כזה לא מתאים לך". אם נאמר זאת בשיכנוע ולעתים תכופות, בסופו של דבר הילד אכן יראה את עצמו כך וישתדל להיות האדם הטוב והנעים שהוריו אומרים שהוא.

אם לא נעשה שינויים קבועים גם בתודעתנו ביחס לתפיסתנו את מי שהננו, לא נוכל לעשות שינויים קבועים בהתנהגותנו. מכור לסמים יכול להפסיק באורח זמני לקחת סמים, אך כל עוד הוא מאמין שהוא מכור לסמים, התנהגותו תחזור על עצמה בסופו של דבר, כי מעשיו לא יתאימו לאמונתו ביחס לעצמו. רק כשאנו "מתכנתים את עצמנו מחדש" ויוצרים לעצמנו דימוי עצמי חיובי, ביכולתנו להביא לשינויים אמיתיים ובני-קיימא באופן שבו אנו פועלים ויוצרים קשר עם אנשים אחרים.