כיבוד אב ואם זו אחת המצוות המופיעות בעשרת הדיברות. התורה אומרת לנו כי עלינו לכבד את בורא העולם. כיבוד ההורים חשוב אם כן בדיוק כמו כיבוד הא-ל עצמו.

בסופו של דבר, עד כמה שלא נרחוש כבוד להורינו, לעולם לא נוכל להשיב להם על הדבר הכי גדול שהם עשו עבורנו: הביאו אותנו לעולם הזה. אך זו לא הסיבה היחידה לכבד אותם; זו גם מצווה, וזו כשלעצמה כבר סיבה מספקת.

מה כוללת המצווה? כבוד אקטיבי והימנעות מביצוע דברים לא מכבדים.

כך חולקים כבוד להורים:

* נעמדים לפניהם כשהם נכנסים אל החדר בו אנו נמצאים.

* מסייעים להם בכל מה שהם צריכים: בין אם מדובר בעזרה פיננסית או פיזית כמו להלביש אותם, להכין להם אוכל וכדומה.

הימנעות מביצוע דברים לא מכבדים:

* שמירת מקום מיוחד עבור ההורים בהם איש לא יושב מלבדם.

* תוך כדי שיחה, הימנעות מלומר משפטים כמו "אבא אתה טועה" או "אימא, את לא יודעת על מה את מדברת." ניתן להביע דיעות שונות מדיעותיהם, אך עלינו לעשות זאת בצורה מכובדת.

* אי שימוש בשמות הפרטיים של ההורים. אין לקרוא להורים בשמותיהם הפרטיים, ובכלל יש להימנע משימוש בשם אלא אם כן יש צורך בכך.

עוד:

* החיוב לכבד את הורינו חל גם כאשר ההורים לוקים נפשית. במידה ואי אפשר לעזור להם באופן אישי, על הילדים לשכור עזרה או להעביר אותם למוסד שיטפל בהם היטב.

* להורים מותר לוותר על כבוד המגיע להם – לדוגמא, להרשות לילדיהם לא לקום לכבודם.

* אנו מחויבים גם לכבד הורים חורגים, את חותננו וחמותנו, סבים וסבתות ואחים ואחיות מבוגרים מאתנו.