מצוות כיבוד אב ואם נחשבת למצווה חשובה כל כך עד כי היא מהווה אחת מעשרת הדיברות, ומקומה כחמישית ברשימה מדגישה אף יותר את חשיבותה.

כידוע, עשרת הדיברות ניתנו על שני לוחות, כשעל כל אחד מהם חקוקות 5 דיברות. הלוח הראשון עוסק במצוות שבין אדם לאלוקיו (בין אדם למקום), ואילו הלוח השני עוסק בחוקים הנוגעים לאינטראקציה בין אדם לחברו. חכמינו זכרונם לברכה מציינים כי העובדה שהדיבר העוסק בכיבוד אב ואם נכלל בלוח הראשון מראה את משמעותו הרבה. זהו היבט כה קריטי של קיומנו, עד כי רק דרך באמצעות קיום מצוות כיבוד אב ואם נוכל להעריך את היחסים שלנו עם האלוקים כראוי.

עשרת הדיברות מתועדות בתורה פעמיים. בפעם הראשונה הן מופיעות בפרשת יתרו, ובפעם השנייה – בפרשת ואתחנן. בפעם השניה בה מוזכר הציווי לכבד את הורינו, נוספו המילים "כאשר ציווך ה' אלוקיך". מילים אלו מדגישות את העובדה שלמרות שיש לנו נטייה טבעית לכבד את הורינו, נטייה זו עלולה לדעוך בהתאם לנסיבות. אולם, כאשר כיבוד אב ואם היא מצווה ישירה מאת אלוקים, למילוי מחויבות זו אין כל קשר עם רגשותינו או ניסיונותינו האישיים.

הפילוסופיה היהודית גורסת כי בבריאת חיים חדשים ישנם שלושה שותפים: הקב"ה, האב והאם. אנו נדרשים להביט בהורינו לא רק באהבה, אלא גם ביראה ובכבוד.

פילוסופיה זו מזכירה לנו מרכיב חשוב באמונה היהודית. בניגוד להשקפה החילונית, אנו מבינים כי ככל שאנו מביטים יותר אחורנית בהיסטוריה היהודית, כך הדמויות נחשבות יותר. נכון שבתחום הידע החילוני התקדמנו רבות, אך בתחום הרוחני אנו אנו מחווירים בהשוואה לקודמינו. אנו גם יודעים שאלה שמצטיינים בזירה הרוחנית הם המושא האמיתי להערצה.

כרב בארצות הברית, אנשים שואלים אותי לעתים קרובות, "האם אתה חוגג את חג ההודיה, את יום האם ואת יום האב?" על כך אני משיב, "ביהדות אנו לומדים שכל יום צריך להיות יום של הודיה, וכי עלינו לכבוד את אבינו ואת אמנו מדי יום ביומו".

כל אחד ואחת מאתנו צריך להשתדל לכבד את הוריו באמת. עלינו להשתדל לדאוג לכל צרכיהם – הגופניים והרוחניים גם יחד – ולהתייחס אליהם בכבוד מרבי, בין שאנו מסכימים עמם ובין אם לאו. אין זה רק דבר נחמד או הגיוני, זו מצווה ישירה מאת אלוקים!