אחד הנושאים הבוערים בדורות האחרונים, הוא נושא מעמד האשה. מכיוונים שונים נעשים נסיונות לקדם את מעמד האשה, ולמנוע אפליה בין המינים. ומה עמדת היהדות? זאת יהיה עליכם לשפוט בעצמכם, לאחר שתקראו את הטור הבא.

הבה ונחזור כ-3,000 שנה אחורה. בפרשת השבוע, פרשת יתרו, מתואר המעמד ההיסטורי הכביר של מתן תורה בהר סיני, בו ניתנו עשרת הדיברות. בימי ההכנה למעמד, הנחה ה' את משה רבינו להכין את עם ישראל לנתינת התורה. וכך נאמר: "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל".

מסבירים הפרשנים, כי "בית יעקב" אלו הנשים, ו"בני ישראל" אלו האנשים. מכך ניתן להבין כי הנשים היו הראשונות אליהן פנה משה. רק לאחר מכן דיבר משה עם הגברים והכין גם אותם למעמד הגדול.

מדוע הנשים היו ראשונות?

ההסבר לכך טמון בתוכן הדברים שאמר משה לשני המגדרים. לנשים מסר משה את "ראשי הדברים", ואילו הגברים קיבלו את ה"דקדוקים" והפרטים (ע"פ מכילתא).

התורה מורכבת מכללים ופרטים. יש בה תרי"ג (613) מצוות, ולכל מצוה אינספור דינים ופרטים. אולם כל אלו מסתעפים מהרעיונות הכלליים ומעקרונות היסוד של התורה. האמונה בה' היא היסוד המרכזי ביותר, ומהווה בסיס לקיום המצוות כולן. ראשית יש למסור את הבסיס, את האמונה, ורק לאחר מכן להתייחס לפרטי המצוות ול"דקדוקים".

כאשר בפנינו ניצבת השאלה למי מהמינים לתת את האמונה הבסיסית ולמי את פרטי המצוות – התשובה היא חד משמעית. לאשה יש רגש ער יותר, והיא ניחנה ביכולת גבוהה מאוד של אמונה בה'. אמונה זו עמדה במבחן והוכחה כמה פעמים במהלך ההיסטוריה. בין השאר, נשים הכינו תופים עוד במצרים מתוך אמונה בגאולה, ובהמשך סרבו למסור את תכשיטיהן עבור העגל.

מובן, אפוא, שהכי מתאים להפקיד את האמונה – אבן היסוד של היהדות – בידי האשה. לכן, קרא משה קודם כל לנשים, ורק לאחר שמסר להן את יסודות האמונה, נתן את פרטי המצוות לגברים.