"לא תחמוד" היא מצווה מיוחדת במינה. רוב המצוות מתמקדות במה עלינו לעשות או לא לעשות: יש לשמור את השבת, אסור לאכול אוכל לא כשר, יש לקבוע מזוזה בפתח הבית ואסור לעבוד אלילים.

אך לא תחמוד היא מצווה האומרת לנו כיצד להרגיש. האם אני יכול לשלוט על הרגשות? אם לשכן יש מכונית נוצצת והשכנה מתעטרת בתכשיט יפהפה, באופן טבעי תתעורר בנו קנאה מסויימת, רצון להשיג את אותו אביזר נחשק1. האם ניתן לשלוט בכך?

הנה שני הסברים מעניינים שמובאים בפרשני התורה.

לא רוצים מה שאי-אפשר

רבי אברהם אבן עזרא ורבי עובדיה ספורנו מציינים עובדה מובנת לכולנו: אדם לא יחמוד דבר שהוא לעולם לא יוכל להשיג.

הנה דבריו של רבי אברהם2:

"אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה: איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו? ...ועתה אתן לך משל: דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכוב עמה, כי ידע כי זה לא ייתכן.

"ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא ייתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אף על פי שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו.

"ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו רק כאשר חלק לו ה'... ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרהּ השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו."

בקצרה, רבי אברהם מציין כי רגש החמדה מתעורר רק כאשר אנו רוצים לקבל משהו אותו נוכל להשיג, איכשהו. לו ידענו במאת האחוזים שלעולם לא נשיג אותו, גם לא נחמוד בו (בדיוק כפי שאדם לא חומד את יכולת הציפור לעוף). כדי שאדם לא יחמוד, עליו לזכור תמיד שרק בורא העולם קובע מה יינתן לנו ומה לא. ואם לאדם אחר יש משהו שלנו אין – לא נחמוד אותו כי נדע במאת האחוזים שאותו דבר לא שייך לנו.

כשהלב מלא, אין מקום לדבר נוסף

הסבר מעניין נוסף מובא בספר הכתב והקבלה, גם הוא מבוסס על עובדה ידועה לכולנו: כאשר הלב מלא באהבה, אין מקום לאהבה נוספת.

אם אדם מקיים באמת את הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", מי שליבו מלא וגדוש באהבה עזה למי שאמר והיה העולם, האם יש בו מקום למחמדי העולם הזה?

ובלשונו:

"כל איש המקיים זאת המצוה, ואחרי שחשקה נפשו להתענג על ה', וכלתה נפשו לדבקה באהבה רבה בכל עת, לחזות בנועם ה' ולטעום מטעם המלך ולהתענג מזיו כבודו, וגם עריבות רבה ומתיקות נפלאה ימצא בה, על ידי כך לבו מלא כל עת בזכרון קדוש ה', וחושב בו, ולבו קשור עמו בעבותות אהבה. ובזה מקיים "בכל לבבך", כלומר שלבו מלא על כל גדותיו באהבת ה', אז אי אפשר שיחמוד שום דבר מכל מחמדי העולם הזה, כי כאשר כבר לבו מלא תמיד אהבת ה', איה המקום בלבו אשר יתאוה ויחמוד בו דבר זולתו? ככוס אשר הוא מלא על גדותיו, שאין יכולים להוסיף מאומה."

לסיכום

כך או כך, נראה שמצווה זו של לא תחמוד עוסקת בעיקר ברגשות; מציבה בפנינו דרישה של שיפור האישיות ושינוי מידותינו. אולי לכן נאמר עליה במדרש3 כי "העובר על לא תחמוד כאילו עבר על עשרת הדברות."

לחצו על הקישור הבא לקריאה נוספת בנושא:

לא תחמוד: הדיבר הכי קשה בעשרת הדברות.