כולנו זוכרים היטב מה היה קורה כאשר בילדותנו המורה היה יוצא מהכיתה. גם אם בזמן השיעור התלמידים היו קשובים וגילו רצינות – כל אלו נמוגו ברגע שהמורה יצא מדלת הכיתה...

עיקרון דומה התרחש אצל בני ישראל במדבר. בפרשת השבוע מסופר על יתרו חותן משה שהגיע לבקר את בני ישראל. להפתעתו הוא רואה כי משה עומד לבדו מבוקר עד ערב לשפוט את בני ישראל. יתרו פונה למשה ומציע למנות היררכיה מסודרת של שופטים – שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות – שישפטו את העם. רק המקרים המסובכים ביותר יגיעו למשה וכך ירד ממנו עומס העבודה.

העצה של יתרו נראית טובה ופשוטה למדי. במקום שאדם אחד ישפוט עם שלם, ברור שעדיף לעשות זאת באמצעות היררכיה מסודרת. מדוע משה בעצמו לא חשב על כך?

משה העדיף לשפוט את כולם בעצמו. הוא לא מינה שופטים נוספים כי רצה להעלות את כולם לרמה הרוחנית הגבוהה שלו. הוא, שזכה לעלות למרום ולקבל את התורה ישירות מאת ה', ביקש להאציל מקדושתו לכל יהודי.

משה רבינו היה ברמה רוחנית גבוהה כל-כך שמבחינתו לא היה מקום לשנאה, קנאה, מריבות, תככים ופוליטיקה. אבל בעם ישראל היו גם אנשים נמוכים יותר שבוססו בבוץ של מחלוקות ופוליטיקות קטנות. כאשר הם הגיעו למשפט אצל משה קדושתו אכן הקרינה עליהם. לפתע חשו עד כמה המריבות תפלות, עד כמה הטענות מחווירות מול הקדושה הקורנת.

מובן, אפוא, שהמריבות הסתיימו בתהליך מהיר מאוד, והצדדים קיבלו מיד את פסק דינו של משה. זו בדיוק הסיבה שמשה רצה שיבואו אליו: על-מנת שיתעלו לרמה רוחנית גבוהה יותר.

יתרו, לעומת זאת, הגיע מבחוץ. הוא ראה את המריבות של עם ישראל עוד לפני שהגיעו למשה. "ליד משה כולם מתעלים" טען יתרו, "אך מצד עצמם הם שייכים לרמה נמוכה יותר". לפיכך הוא הציע להקים היררכיה מתוך העם, כדי שהשופטים יהיו קרובים ללב האנשים ויוכלו להבין אותם טוב יותר.

הקב"ה קיבל את עצתו של יתרו, למען עתיד העם. נכון שבצילו של משה הם מתנהגים ברמה גבוהה יותר, אך צריך גם לדאוג לעתיד העם, ליום שאחרי הסתלקותו של משה.

גם המשנה מכירה בהבדלי הרמות בעם ישראל, ולכן אומרת: "עשה לך רב". כל אחד אמור להכיר את רמתו הרוחנית, ובהתאם לכך למנות לעצמו רב שמבין אותו ומדבר בשפתו.