כאשר רצה הקדוש ברוך הוא לתת תורה לעם ישראל, באו הרי הכרמל והתבור והופיעו לפני בורא העולם.

אמר הר התבור: עלי נאה שתשרה שכינה, כי אני גבוה יותר מכל ההרים ואף לא ירדו עלי מי המבול!

אמר הר הכרמל: אני ראוי לזכות בכך שתינתן התורה עלי, שכן כאשר נקרע ים סוף הלכתי ונכנסתי בתוך הים, ובני ישראל חצו עלי את הים!

אמר הקדוש ברוך הוא: כבר נפסלתם, שכן יש בכם גבהות רוח.

אמרו ההרים: האם לא תעניק לנו שכר?

השיב להם בורא העולם: את שכרכם תקבלו. שכן בימי הנביאה דבורה, ינצחו בני-ישראל את צבא סיסרא על הר תבור. ובימי אליהו הנביא, יתרחש הנס על הר הכרמל; אך למתן תורה אבחר לי הר אחר.

את הר סיני, שהוא ההר השפל מכולכם, אבחר לי. כמו שנאמר: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח.

(על-פי מדרש תהילים מזמור סה)