בשירת "דיינו" שבהגדה של פסח אנו מונים את כל הפלאים שעשה לנו ה' כשיצאנו ממצרים. אחרי כל אחד מחמישה-עשר הבתים של השיר הזה אנו אומרים "דיינו".

"אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים – דיינו!" וכן הלאה.

אחד הבתים אומר "אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו!" אך כאן מתעוררת שאלה. מה הטעם בהליכה להר סיני מבלי לקבל את התורה? איזה טעם נוסף יש בהליכה לשם? ככלות הכל, הרי בהר המסוים הזה אין לא אוכל, לא מים והוא אפילו לא אתר סקי...

אבל למעשה קרה משהו מאוד מיוחד בהר סיני אפילו בטרם התגלה ה' בפני העם היהודי. התורה מספרת לנו "ויחן שם ישראל נגד ההר". הפרשן רש"י מצביע על כך שהמלה "ויחן" הוא בלשון יחיד ולא רבים ("ויחן" ולא "ויחנו").

לדברי רש"י, דבר זה מראה שהעם כולו חנה שם כאיש אחד בלב אחד.

אמירת "דיינו" פירושה שאילו כל הישגינו היו מתמצים בכך שלרגע אחד היה העם היהודי עומד מאוחד – הרי זה לבדו הישג בעל ערך מדהים. להתכנס יחדיו ולשים בצד את כל המחלוקות שלנו למען מטרה גבוהה יותר – זו אחת המצוות הגדולות ביותר שביכולתנו לעשות. היא עומדת בפני עצמה והיוותה רגע של קירבה לה', רגע שהייתה לו משמעות עצומה אפילו אילולא הייתה ניתנת לנו התורה.1