האם איכפת לאלוקים אם אני לא משלם מיסים למס הכנסה? האם אהפוך לבעל טוב יותר, לאישה טובה יותר או להורה טוב יותר אם אשמור כשרות? האם שתי השאלות האלה הן זהות?
נהוג לחלק את תרי"ג מצוות התורה לשתי קבוצות: 1) חוקים המתייחסים לקשר שבין אדם לאלוקים – "בין אדם למקום"; 2) חוקים הקובעים את ההתנהגות הנאותה בין אדם לזולתו – "בין אדם לחברו". אפילו עשרת הדיברות נחקקו על שני לוחות נפרדים. האחד כלל מצוות כמו "אנכי ה' אלוקיך" ו"זכור את יום השבת לקדשו", והאחר כלל חוקים כמו "לא תרצח" ו"לא תגנוב".
אך האם חלוקה זו היא לגיטימית? הבה נבחן את הראיות לכך.
מצד אחד, לפנינו שני לוחות הברית הנ"ל (אף שעדיין עלינו למצוא הסבר לכך שמצוות "כבד את אביך ואת אמך" מופיעה על לוח המצוות "שבין אדם למקום"). מצד אחר, יש לנו את הסיפור המפורסם המופיע בתלמוד אודות אדם שחפץ להתגייר, הגיע להלל הזקן וביקש שילמד אותו את כל התורה כולה על רגל אחת. "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", אמר הלל. "זוהי התורה כולה, והשאר פירוש הוא, ועתה לך ולמד". (אבל מה הקשר בין מצוות הנחת תפילין למצוות "ואהבת לרעך כמוך"?) כמו כן קיימת הטענה בספר הזוהר, שההדרכה הרוחנית השמימית "אנוכי ה' אלוקיך... לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" היא מהותן ותמציתן של כל תרי"ג המצוות והאיסורים של התורה. (כלומר, האם ניתן לפיכך לטעון שלעזור לשכן שלי לחלץ את מכוניתו שנתקעה בבוץ מהווה ביטוי לאחדותו של אלוקים ומבטל את קיומם של כל אלוקים אחרים מלבדו?)
גדולי המיסטיקנים של תורת הקבלה מתעקשים לטעון שבסופו של דבר, אין כל הבדל מהותי בין חוקי התורה ה"אזרחיים" לחוקיה ה"דתיים". כל מצווה, בין אם מצוות ביקור חולים או מצוות נענוע לולב בחג הסוכות, מהווה כלי שמאפשר לאנרגיה שמעניק האלוקים לבריאה לזרום. זוהי זרימה שמזינה את כל הוויית הבריאה ומגשימה את הכוונה האלוקית ואת התכלית שלשמה ברא אלוקים את העולם מלכתחילה. לכן, חטא כנגד אלוקים (הגורם להפרעה בזרימה הזאת) מהווה גם חטא כנגד כל ברואיו; וחטא כנגד אדם זולתנו מהווה אף הוא חטא כנגד אלוקים, וזאת מאותה סיבה עצמה. עשיית מעשה טוב כלפי אדם זולתנו מהווה מעשה טוב כלפי אלוקים, כיוון שהמעשה הטוב תורם להגשמת תשוקתו בשעת הבריאה; ויצירת קשר "אישי" חיובי עם אלוקים תשפיע בצורה חיובית על יחסו של אלוקים לבריאה בכללותה ואף עם כל אחד ואחת מאזרחי(ות) עולמו של הבורא.
אם כך, מדוע נתן לנו אלוקים את התורה על גבי שני לוחות? אולי מפני שהוא רוצה שנבין שקיימים שני צדדים לחיים. החיים אינם חוויה רוחנית בלבד, אך גם לא חיי חברה. החיים פירושם להתמודד עם בני אדם, אולם גם לשוחח עם עצמנו; פירושם להרהר ולהתפלל, אך גם לחלץ את מכוניתו של השכן שנתקעה בבוץ.
אלוקים הוא האחדות המוחלטת, והחיים האנושיים הם המאמץ לבטא את אחדותו של אלוקים. אולם אחדות אמיתית אינה זהות. אחדות אמיתית מגלה סובלנות כלפי פרטים מגוונים ואף מנוגדים, ואפילו חובקת את המגוון הזה. שכן לא קיים ביטוי נשגב יותר לאחדות מן היכולת לראות כיצד ההפכים משתקפים זה בזה.
לפיכך, אלוקים חילק את ההנחיות הרוחניות לחיים לטור של מצוות "שבין אדם למקום" (לאלוקים) וטור של מצוות "שבין אדם לחברו". לאחר מכן, הוא העניק לנו את היכולת לראות כל צד כשהוא משתקף בצד האחר. לראות את צרכיו של זולתנו כשהם ניבטים אלינו מתוך עמודיו של סידור התפילה שלנו; ולראות את פניו של אלוקים מחייכות אלינו מתוך הבעת התודה שממלמל קבצן שקיבל מאיתנו פרוטה, מתוך הבעת הפליאה שבשאלתו של ילד, ומתוך עיניו המביעות אמון של אדם אהוב.
הוסיפו תגובה