בימים עברו טבעו היהודים האידישאיים את המושג "לופט מענטש" כדי להגדיר את טיפוס החלמן האידיאלי, הבונה מגדלים באויר. "לופט" פירושו אויר, ואדם שחי בדמיונות ופנטזיות זכאי לתואר המפוקפק הזה. "לו רק העסק היה מצליח"! "כשאזכה בלוטו" וכו' וכו'. הוא כבר בזבז את הכסף עוד לפני שרכש את הכרטיס. הוא ציפה לאיזו פריצת דרך שתגשים לו חלום רחוק, וכשזו לא התרחשה הוא ידע להסביר מדוע זה לא קרה. זהו, בקצרה, סיפור חייו של ה"לופט מענטש".

שורה בתחילת פרשתנו, העוסקת בדיני ה'עבד העברי', מסכמת את התופעה הזו. "אם בגפו יבוא, בגפו יצא". במילים אחרות, אם העבד החל את תקופת עבודתו כשהוא רווק, לא יכול האדון להכריח אותו לישא אישה כדי ללדת ילדים בחיי העבדות. הפסוק הזה מתבטא היטב גם בפתגם אחר: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת". לא השקעת, לא תרוויח. לא זרעת, לא תקצור.

בין אם מדובר בעסקים, ביחסי אנוש, במשפחה, בהידברות בין קהילות או עמים, או בחינוך הילדים, העיקרון הזה שריר וקיים. כפי שאומר פתגם הומוריסטי "המקום היחיד בה ה'הצלחה' מופיעה לפני ה'השקעה' זה המילון". או, כדברי נעים זמירות ישראל, "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו".

אגדת עם מפורסמת מספרת על שמרל, אדם עני, שנכנס לבית גביר העיירה. ריח ניחוח נדף מהסלון, שם ישב הגביר וסעד את ליבו במאכל האהוב עליו, בלינצ'ס (חביתיות) גבינה. שמרל לא יכל לעמוד בפני הריח המפתה. הוא שב לביתו והתחנן לאשתו הטובה, חסיה, שתכין עבורו בלינצ'ס. "אשמח להכין אותם עבורך" אמרה חסיה, "אבל אין לנו גבינה בבית". "נו טוב, יקירתי, הכיני בלינצ'ס ללא גבינה". "אך גם ביצים אין לנו". "חסיה" אמר שמרל בקול מתחנן. "את אשת חיל, אני בטוח שתוכלי להסתדר איכשהו גם ללא ביצים". חסיה עשתה כל שביכולתה, וכשהגישה את מעשי ידיה לשולחן טעם שמרל מעט, עיקם את אפו ואמר: "חסיה, בחיי, אינני יודע מה מצאו העשירים בבלינצ'ס שהם אוהבים אותם כל כך".

ברור כשמש שלא ניתן להכין בלינצ'ס טובים ללא הרכיבים הדרושים. ברור כשמש, גם כן, כי לא ניתן לרוות לרוות נחת מהילדים אם לא נעניק את הרכיבים הדרושים של חינוך יהודי טוב, בית יציב, זמן איכות עם המשפחה, ומעל לכל דוגמא אישית של ההורים.

הורים רבים מדאי חושבים שנחת היא תופעה טבעית, אולי גנטית. אם ההורים טובים, אנשים מוצלחים ויהודים מחוייבים למסורת, הילדים יגדלו אף הם בדיוק באותה דרך. אבל לאיש מאיתנו אין ערובה. במיוחד לא בחברה המסובכת והמבולבלת שלנו.

לפני מאה שנה אמר רבי שלום דובער מליובאוויטש: "כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה מהתורה, המוטלת על כל יהודי, בין שהוא גדול בתורה בין שהוא יהודי פשוט, כך יש חיוב גמור על כל אדם מישראל לחשוב בכל יום לפחות מחצית השעה על חינוך בניו ובני ביתו. עליו לעשות כל מה שבכוחו ואף למעלה מכוחו כדי לפעול עליהם שילכו בדרך הנכונה".

חברים, אל תהיו "לופט-מענטשן". השקיעו מאמץ, ובעזרת ה' תקצרו את פרי עמלכם.