כולם יודעים ש"רומא לא נבנתה ביום אחד". דומני שאין קבלן בעולם שלא השתמש בקלישאה הנדושה הזו כתירוץ לאיחור בפרוייקט בנייה. אך האם ידעתם שגם ירושלים לא נבנתה ביום אחד, ואף לא ארץ הקודש?

בפרשת השבוע, הבורא מספר לבני ישראל שהם לא יירשו את ארץ כנען מיד, אלא שכיבוש הארץ המובטחת יהיה איטי והדרגתי. ייקח זמן ליישב את הארץ בהצלחה, ואלוקים אומר להם להתאזר בסבלנות.

"לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חיית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ". (שמות כג, כט-ל).

סנסציות המתרחשות בן-לילה, לרוב כשמן כן הן: הן לא מחזיקות מעמד זמן רב. לאט ובבטחה, צעד אחר צעד, הגישה ההדרגתית לרוב מאריכה ימים ונוחלת הצלחה בת-קיימא.

לכל יהודי יש חלק בארץ המובטחת – לא רק מבחינה גיאוגרפית אלא גם מבחינה רוחנית. בתוך כל אחד ואחת מאיתנו קיימת פיסה של ירושלים. בכולנו טמונה היכולת לחיות חיים רוחניים, חדורי קודש וקדושה. אך לפעמים אנו עשויים לאבד כבר בהתחלה את האומץ לצאת למסענו לארץ המובטחת האישית שלנו, כי הדרך נראית ארוכה וקשה מדי. כאן יכולים לבוא לעזרתנו דבריו החכמים של אלוקים. אל תצפו לניסים שיתרחשו בן-לילה. אל תאמרו, "עליי לכבוש ארץ שלמה! איך אעשה זאת?" אלא אמרו, "היכן עלי להתחיל היום?". אל תביטו בסוף הדרך, אלא בצעדים הראשונים שעליכם לעשות ממש עכשיו. מחר תעשו עוד כמה צעדים, ומחרתיים עוד כמה צעדים, ולא ירחק היום שבו כל הארץ המובטחת תהיה שלכם.

אילו הייתם שואלים יזם אופטימי העסוק בהקמת הפרויקט העסקי הראשון שלו, "אתה מליונר?" הוא יגיד לכם, "לא", ואף יותר סביר שישיב, "עדיין לא, אני עובד על זה!" – זוהי גם הגישה שעלינו לפתח ביחס למסעותינו האישיים בתחום היהדות.

פרנץ רוזנצווייג (1886–1929) היה פילוסוף יהודי-גרמני, שכאיש צעיר שקל למעשה לעזוב את היהדות לחלוטין. אבל נטייתו האינטלקטואלית אילצה אותו לפחות לבחון קודם כל היטב את היהדות בטרם ינטוש אותה כליל. הוא הלך לבית כנסת, ושם הוא חווה טרנספורמציה רוחנית. הוא המשיך ללמוד והפך לתלמיד רציני בתחום היהדות. מספרים שכאשר שאלו את רוזנצווייג, "אתה מניח תפילין?" הוא השיב "עדיין לא". לא "לא", אלא "עדיין לא" – וקיים הבדל משמעותי מאוד בין שתי התשובות הללו. "לא" פירושו שאני לא עושה זאת כעת וגם אין לי כל כוונות לעשות זאת בעתיד הנראה לעין. "עדיין לא" פירושו שאמנם אני לא שם כרגע, אבל אני עדיין פתוח לאפשרות הזאת, בתקווה שבקרוב יגיע הזמן שבו אהיה מוכן להפוך את הנחת התפילין לחלק מקיום המצוות היומיומי שלי.

גישת ה"עדיין לא" היא גישה טובה. אין אדם שמצליח לעשות את הכול. לכולנו יש מקום לצמוח ולהתפתח. כולנו צריכים לשאוף להגיע גבוה יותר. אם איננו עושים מעשה טוב מסוים היום, אין כל סיבה שלא נוכל להתחיל לעשותו בעתיד הקרוב. הבה נשתדל לעולם לא להתייאש מאורכו של המסע. בואו נתחיל בצעדים הראשונים ונמשיך ללכת. יתכן שזה יהיה מסע איטי, אך כל עוד אנו צומחים ומתפתחים כל הזמן, אנו נגיע ליעדנו.

כך שאם מישהו שואל אותכם, "אתה מניח תפילין?" או "אתם שומרים כשרות?", או "אתם שומרים שבת?" ולמעשה אינכם עושים את הדברים הללו, אנא אל תאמרו "לא". אמרו "עדיין לא".