כבוד הרב, יש לי שתי שאלות אליך:

1) האם אתה ממציא את השאלות במדור זה, או שהם שאלות אמיתיות שאתה מקבל?

2) אם השם הוא מושלם, מדוע הוא ברא אותנו? הרי ליצור מושלם לא חסר דבר? ואם הוא לא צריך אותנו, האם חיינו הם חסרי משמעות? האם אנחנו רק איזה סוג של ניסוי אלוקי?

תשובה:

שאלות מסוימות הן אזוטריות מדי מכדי לענות עליהן. זה מעבר לטווח הבנתנו להגיע לפיתרון של כל הדברים המסתוריים בעולמנו, והם יישארו תמיד בגדר מסתורין. לכן, ברשותך, אצטרך לדלג על שאלתך הראשונה ואעבור לשניה.

אתה צודק במאה אחוז: אכן. הקדוש-ברוך-הוא מושלם, ולא היה חסר לו מאום לפני בריאת העולם. לא היה לו שום חֶסֶר שהעולם הזה היה יכול למלא עבורו. הוא לא צריך שום דבר.

כך שהבריאה שלנו לא היתה בשביל מילוי צורך. היה זה משהו שהשם בחר לעשותו. הוא לא צריך אותנו. הוא רוצה אותנו.

מה השם בעצם רוצה מאיתנו? הוא רוצה את הדבר היחידי שלא היה לו לפני הבריאה – יחסים. הוא היה בודד. מה שהוא רצה מהעולם הזה היה יחסים עם יצורים חופשיים. אז הוא ברא אותנו ונתן לנו דרך ליצור עמו קשר – באמצעות המצוות.

אולם אין אנו יכולים לומר שהוא היה זקוק ליחסים איתנו. יתכן שהיה בודד לפני הבריאה, אבל הוא בכל זאת היה אלוקים – מושלם שאינו חסר דבר. הוא לא היה זקוק ליחסים – הוא רצה אותם.

האם זה עושה את חיינו לחסרי משמעות? האם העובדה שהקב"ה לא היה "זקוק" לנו עושה אותנו לפחות משמעותיים?

לא, ההפך הוא הנכון. כאשר יש לנו יחסים עם מישהו רק משום שאנו זקוקים לו (כמו עוזרת בית או רופא משפחה), אז כאשר הצורך יתמלא, היחסים יסתיימו. הקשר שלך לאותם אנשים תלוי במידת יכולתם לספק לך שירות והוא יימשך רק כל עוד השירות שלהם נחוץ לך.

אולם, כאשר יש לנו יחסים עם מישהו, פשוט משום שאנו רוצים בכך, משום שבחרנו להתקשר אליו, אזי הקשר הוא מהותי. אנו לא אוהבים אותו בגלל מה שהוא עושה עבורנו אלא בגלל מה שהוא – וזה קשר לצמיתות.

השם אינו זקוק לנו; הוא רוצה בנו. הוא לא נתן לנו מצוות משום שהוא זקוק להם כדי להגשים את עצמו, אלא משום שהוא רוצה שאנחנו נתייחס אליו. אילו היינו נבראים בגלל שהשם היה צריך שנעשה משהו, אזי השליחות היתה החשיבות הראשונית ואנו היינו בחשיבות משנית. כלומר, ברגע שאותה שליחות הייתה מתמלאת היינו חסרי תועלת. אולם השם הרי אינו זקוק לשום דבר. הוא בחר לברוא אותנו כפעולה טהורה הנובעת מאהבה. זהו מבחנה האמיתי של האהבה: אם אהובי אינו יכול עוד לספק את צרכיי, האם אני עדיין אוהב אותו רק משום שהוא אהובי?

כאשר השם ברא אותנו, הוא השיב על השאלה הזו: כן.